תראה, אולי זה רק שעות על שעות של קווייק שמשפיעות עלי, אבל תיאור הרודף-נרדף ממש דיבר אלי. הוא כתוב טוב, ועם כמה שיפורים יכול להפוך לנקודה מאוד חזקה. דווקא הסוף בעייתי בעיני - חבל לבזבז תיאור טוב כל כך על פואנטה שמוצגת כך. הפואנטה מספיק חזקה כדי שתוכל להציג אותה בצורה טובה יותר, פחות הומוריסטית, יותר מקצועית. אולי לוותר על נקודת המבט הכללית (תכנית המאה... הגיעה לסיומה) למען נקודת מבט אישית (ערן הרגיש את רמות האדרנלין בדמו יורדות חזרה לנורמליות בעודו פוסע החוצה, מתחת לאותיות הניאון הזוהרות. הוא הסתובב והביט שוב בכיתוב - "בלי פאניקה - תכנית המאה"; ניער ראשו, פנה לרחוב הלילה ואותת למונית.)
חוץ מזה, יופי של דבר. אהבתי מאוד. כל הכבוד.