ויש בו הרבה הברקות נחמדות שאהבתי (כמו למשל סיום ארוחת הבקר יחד עם המחשבה...)
יש לי כמה הערות ברמה השיטחית:
פיסקה ראשונה: "גידי התרומם *לו* במיטה... שכב *לו* במיטה" - אני אישית לא אוהבת שימוש בצורה הזו של *לו*, ונראה לי שאין בה צורך.
פיסקה שלישית: כתוב ש"מוחו משוטט" - דימוי נחמד, אבל אולי עדיף להשתמש במושג פחות פיזי ממח כמו מחשבה?
עוד בפיסקה זו: ."..הגיעה בחזרה תשובה מוקפת ב'בלי פאניקה'- אולי מוקפת ב"כיתובי" בלי פאניקה, או משהו בסיגנון?
פיסקה רביעית: ההתחכמות שקשורה למהיר ועצבני אינה קשורה לסיפור, ובעיני מיותרת ומוסיפה מידע שלא נחוץ לקורא.
ועוד משהו קטן... "הופיעה חרדה קלה במוחו" - שוב נשמע לי שכשאתה כותב מח אתה חושב על mind, ולא על האיבר עצמו...
כמו כן, אם הוא סובל מהתקף פניקה, למה לא להכניס כמה אלמנטים שיש בהתקף פניקה? אניבטוחה שתמצא ברשת מה קורה במהלך התקף פניקה (סתם כדי לתת לסיפור נופח קצת יותר אמין).
חוץ מזה, לטעמי, אם גידי יעשה כמה דברים *ממש* מגוכחים במהלך ההתקף הזה או הרגעים שלפני שהוא "מת", תווצר תחושה של מבוכה או כעס גדול יותר כלפי המחשב שלא אמר דבר, וגם צפה בגידי מתנהג באופן מגוחך...