אפשר להניח שפרידה (גם אם קצרה) ממישהו מאד חשוב בחיים יכולה להיות קשה. הרבה פעמים ילדים (ואנשים בוגרים) מרגישים רגשות דו ערכיים כלפי מי שחוזר אחרי העדרות. יש את השימחה במפגש ויכול להיות גם כעס. ככה שלא צריך ללמוד פסיכולוגיה כדי להבין את זה, לדעתי.

ועם קשר לסיפור, את זה שפסיכולוגים עצמם עושים ביג דיל מנושא החופשה, (או במילים אחרות שזה נושא שעולה בטיפול פסיכולוגי ובעיני מהווה נקודה טובה להפוך את הטיפול לקריקטורי) אני מניחה לא נמצא בידע הכללי של הרבה אנשים (ולא צריך להיות). התגובות על הסיפור הבהירו לי הרבה על כך שהוא צריך לתקשר עם קהל יותר רחב, ולהיות הרבה יותר סיפורי כדי להיות סיפור.