לא ממש מד"ב או פנטזיה, לא בעל משמעות קולוסאלית, אבל ללא ספק חמוד עד בלי די. הייתי אפילו מוכן לסספנד את אספקת החשמל (האמת, גם אני מאמין שהיא תימשך לכמה זמן באמצעים אוטומטיים) ואת פערי הזמן מבחינת האוכל. נהדר לראות איך יונתן לא נכנס בכלל לפאניקה. על רקע תרחישי 'סוף העולם' שונים ומשונים, זה חידוש מרענן. גם הפואנטה בסוף משעשעת ונותנת לנו עוד אמירה על אופי הדמות הראשית.
לדעתי, כל הקטע המתאר את ילדותו של יונתן מיותר. את התחושה של 'לא איכפת לי מהעולם' מקבלים מההתנהגות שלו בלי שצריך שיאכילו אותנו בתחושה הזו בכפית, מה גם שתיאור הילדות לא מקורי במיוחד.