שהמילה 'אלרגיה' לא במקום. אם ניקח את הדוגמא שלך, האם היית אומר שבני-אדם 'אלרגיים' לחומצה? או 'אלרגיים' לכדורי עופרת שנעים במהירות גבוהה? ייתכן שעדיף היה לכתוב 'רגישים להמוגלובין' או פשוט 'שההמוגלובין גורם להם ל... [להתככוץ/למות/לקפוא/להיחנק/ מה שלא תרצה]'
לגבי תחושת האשמה: אני מרגיש שהסיבה שהתאכזבתי היא שתחושת האשמה מודגשת יתר על המידה. למה 'כולכם שוטים'? בגלל שהכבוד ניתן לאיש הלא-נכון? בסופו של דבר, בראייה היסטורית, את בני-האדם לא מעניין שהנ"ל ירה במפקד שלו (שהיה, אגב, מת בכל מקרה) אלא שהוא הציל חיי בני אדם רבים בעתיד. כלומר, אולי בעיני עצמו האיש אינו גיבור, אבל גם גילוי העובדות הנכונות לא משנה את גבורתו. התחושה היא של 'ראיון חושפני' בעיתון, שלא ממש משנה באמת את התמונה.
אולי היה עדיף להקטין את משא הציפיות והאשמה בתחילת הסיפור ולחדד את תחושתו האישית של הכותב. אולי היה עוזר אם היינו מכירים קודם את המפקד, והיה כואב *לנו* כשהוא נרצח. חסר לי פה נופך אישי מכייוון שהנופך הקיומי-קולוסאלי לא קיים.