כשכתבתי "אלרגיה" לא התכוונתי לסמפטומים כמו התעטשות בלתי פוסקת, עם כל הכבוד, אלא יותר משהו כמו שחומצה משפיעה עלינו. זה גורם למוות מיידי ואם לא, אז לכאב עצום ונכות מיידית.
למה הם לא גילו את זה קודם? אם אתה מתכוון לשרפים, מי אמר שהם לא ידעו? אם אתה מדבר על בני האדם, תשובה ממש טובה אין לי. אפשר לומר שהתקלויות פנים אל פנים היו נדירות יחסית, כי השרפים העדיפו להלחם בחלל בדיוק מהסיבה הזו ואחרות. כשכבר היה קרב פנים אל פנים, הוא היה תמיד תחת נסיבות שנשלטו בידי השרפים, כמו שהיה כאן, ככה שאפילו אם בן אדם גילה את זה במקרה, הוא לא שרד את התגלית שלו. אבל אלה הצטדקויות. בעיקרון אתה צודק. כל מה שאני יכול לומר זה שפרטים הם לא העיקר פה, אלא כמו שזיהית, האשמה של הגיבור.
אלרגיה להמוגלובין זה טפשי? אולי. מעולם לא טענתי לדוקטורט בכימיה או ביולוגיה. מצד שני, מדובר פה על צורת חיים חייזרית, כך שרוב הסכויים שהיא מורכת שונה מאיתנו, ולכן גם מגיבה שונה לחומרים כימיים שונים. אחרי הכל, אם זה היה מציאותי לגמרי זה לא היה מד"ב...
ולעיקר התגובה שלי: למה שזה יטלטל אותו 40 שנה? למה לא? הרי הוא מעולם לא גילה לאחרים מה שבאמת קרה שם (הוא היה הניצול היחידי), ונתן לכל העולם ואשתו לעשות ממנו גיבור בינלאומי, ובכמה מקרים גם עודד את זה. כסף, תהילת עולם, מה שרק רצה. ושום דבר מזה לא הגיע לו. הוא לא גילה את זה במקרה, דרך כדור טועה שירה מישהו אחר (כמו שהוא טען כשמצאו אותו). הוא רצח, בכוונה תחילה, את המפקד שלו. במקרה הוא גם ריסס את הדם שלו על החייזר המפלצתי מאחוריו, אבל זאת לא הייתה כוונתו. הוא היה פחדן, שקרן, ורוצח. אתה היית יכול להחזיק את זה בבטן 40 שנה מול גלי אהבה והערצה ולא לשנוא את עצמך?

אבל עזוב אותך מניטפוקים. אפשר להתווכח על זה עד מחר. העיקר הוא, אני שמח שאהבת את הסיפור, ושזיהית את המטרה שלו.