התחלת הסיפור נותנת תחושה חזקה יותר, תחושה של אשמה קולוסאלית, גלובלית, שגרמה לי לחשוב שהסיפור הולך לדבר על השרפים והיותם בעצם טובים וכו' (סגנון אנדר). כשאני מבין בסוף שכל העניין הוא שאת הגילוי של הנשק נגד השרפים הוא גילה במקרה ומתוך פחדנות, אני שואל את עצמי - אז מה? למה שדבר כזה יטלטל אותו במשל ארבעים שנה?
יותר מזה, ההבר המדעי לפואנטה - אלרגיה להמוגלובין?? - נשמע טפשי להחריד. לפי התיאור המלחמה הנ"ל נמשכה זמן רב לפני אותו עימות, והשרפים הרגו בני אדם רבים - אז איך לא גילו שהם אלרגיים לדם שלנו? חוצמזה, אלרגיה עם כל הכבוד היא עדיין לא נשק בקרב. תגובה אלרגית בדרך-כלל לא גורמת למוות מיידי וכו', כך שלא ברור איך הצליח הדובר להינצל.
בצד החיובי: דמות אמינה, מעניינת, שכתובה בסגנון קולח ומצליחה להכניס אותנו לסיפור. חבל שאין מספיק בשר.