אין שום בעיה בזה. נכון, שמות זו בעיה קשה, אבל גם אם נראה לך ששם כלשהו הוא מגוחך, זה לא אומר שזה יראה כך גם לעיני הקוראים.

לגבי מיקום לפי שם: יש שמות אוניברסליים כמו דניאל, מיכאל, גבריאל, רפאל, דנה, דן, איתן, קרן, שרון ועוד, שלאו דווקא ממקמים את הסיפור בארץ כלשהי (טוב, לא בהודו). אם שם כמו מיכאל למשל, יהיה מיקי או מייקי, אתה עוד יותר מתרחק מקביעה מפורשת.

חוץ מזה, יש שמות כמו אכזבה, מוניתה, שלהבת פרייר (ז"ל), נמלה, עצמאותה ועוד שניתנו לאנשים אמיתיים (על אכזבה שמעתי רק לפני כמה שבועות) כאן ביקום הזה (בישראל ליתר דיוק), ואם בחיים האמיתיים יש שמות מגוחכים, אז גם בסיפורים מותר שיהיו. (עוד דוגמה, ירושה אבוט מ"אבא ארך רגליים")

לעניין הסגנון: אז כמו שאתה יודע, אותי הסגנון הזה עצבן על הפעם הראשונה. לא חובה לגוון בסגנונות בתנאי שהסגנון שלך אינו מעצבן. אבל בכל מקרה, גיוון בסגנונות הוא דבר מצויין. אל תדאג, הקול הייחודי שלך ישאר בכל סיפור שתכתוב, גם אם תשנה סגנון לחלוטין.

ולגבי משהו שכתבת במקום אחר: יש סיבה לכך שכמעט כל הסיפורים עלי אדמות כתובים בעבר. *זה עובד יותר טוב מכתיבה בהווה*, ונותן הרבה יותר אפשרויות סיפוריות. זה לא אומר שאי אפשר להשתמש בהווה, אבל לא כדאי להגזים. רוג'ר זילאזני למשל (הסופר הנערץ עלי) כתב ספר בשם "יצירים של אור וחושך", שכתוב כולו בהווה. זה מעניין אבל זה קצת מייגע, ובכל אופן, הוא לא חזר על זה אף פעם.