כהרגלו מדי יום בחמש השנים האחרונות, מתעורר הפנסיונר מתנומת הצוהריים על הספסל במרפסת ביתו ופונה לצאת לטיולו היומי בשכונת מגוריו.
הוא נעמד על רגליו, מתמתח, יורד במדרגות המובילות אל הגינה, חוצה אותה ויוצא דרך השער הפתוח אל הרחוב.
ברגע שהוא יוצא מחצר ביתו הוא מתחיל לצעוד על המדרכה לכיוון הפארק בו הוא נוהג לשבת ולהאכיל את היונים, כאשר לפתע הוא מבחין בילד קטן רכוב על אופניים כשקסדה לראשו, המתקרב אליו במהירות רבה ואינו עושה רושם כמי שמתכוון לעצור.
הפנסיונר, אשר בגילו המתקדם כבר אינו סומך על יציבתו ועל תגובותיו, קופא על מקומו ומאותת בידו לילד להאט, אלא שזה האחרון אינו מגיב וכל שנותר לפנסיונר לעשות זה לעצום את עיניו, להסב את ראשו בפחד ולהמתין למכה.
להפתעתו הרבה הוא אינו מרגיש דבר.
הוא שומע את רעש חישוקי הגלגלים מתקרב אליו במהירות ואז מתרחק ממנו באותה המהירות.
הוא פוקח את עיניו בפליאה ורואה כי הילד על האופניים נמצא מצדו השני, ממשיך את נסיעתו כאילו דבר לא קרה.
איך עבר אותו מבלי לפגוע בו? הרי המדרכה צרה כל כך ומעקה הביטחון המלווה אותה אינו מאפשר ירידה לכביש. האם שיחק לו המזל? או שמא ידע כי יש לו שליטה טובה באופניו ועשה זאת בכוונה על מנת להפחיד אותו?
כך או כך, מניף הפנסיונר את אגרופו באוויר וקורא בקול הרועד מהתרגשות ומזקנה:
- תזהר איך שאתה נוסע, פרחח!
הילד אפילו אינו מזכה אותו במבט נוסף.
כאשר הוא נרגע מעט ושליטתו ברגליו חוזרת אליו ממשיך הפנסיונר בדרכו.
לא עוברת יותר מדקה לפני שהוא מבחין, לשמחתו הרבה, בשכנתו, הגב' ג', מתקרבת לעברו על המדרכה כשהיא מתנדנדת מצד לצד מכובד משקלן של השקיות שהיא אוחזת בידה.
הפנסיונר מחבב את הגב' ג', ומיד הוא מחליט לעזור לה לסחוב את השקיות אל ביתה, למרות שהיא גרה בכיוון ההפוך מהפארק, כך שיוכל לשפוך בפניה את ליבו על הנוער של ימינו ולספר לה על התקרית עם הילד על האופניים.
כשהיא מגיעה קרוב מספיק הוא פונה אליה ואומר:
- צוהריים טובים גב' ג', צריכה עזרה?
ובכדי למנוע ממנה את האפשרות לסרב לו הוא שולח את ידו לאחוז באחת מהשקיות.
ואז מתרחש הדבר הבא:
הגב' ג' ממשיכה בהליכתה, מתעלמת ממנו לחלוטין, וידו של הפנסיונר המושטת לפנים עוברת דרכה כאילו הייתה עשויה אוויר, בלתי מוחשית לחלוטין.
הוא מרגיש איך ליבו מתרוקן מדם בפעימה אחת חזקה ואז מסרב להתמלא שוב.
מה קורה פה? האם הייתה זו אשליה? האם רק חשב שראה את הגב' ג'? האם מוחו מתעתע בו? הוא מבולבל.
באופן בלתי נמנע הוא מקשר בין הילד על האופניים והגב' ג'.
הייתכן כי גם הילד לא היה אמיתי? זה בהחלט יסביר את שהתרחש מוקדם יותר. אבל כיצד זה יתכן? הוא אינו מבין.
כל אותו הזמן ממשיכה הגב' ג' להתרחק ממנו מבלי להראות סימן קל שבקלים כי היא מודעת למה שקרה.
רעד קל עובר בגופו הנרגש של הפנסיונר וחולשה תוקפת את ברכיו כך שהוא נאלץ להישען על מעקה הביטחון, אלא שלהפתעתו הרבה מתגלה המעקה כבלתי מוחשי גם הוא, ורק בשנייה האחרונה הוא מצליח להחזיר לעצמו את שיווי המשקל ולמנוע את נפילתו.
כעת הוא כבר ממש מבועת.
הוא מתחיל לגעת בכל מני דברים מסביבו, בעמוד החשמל, בגדר החיה של אחת החצרות, בלוח המודעות, ומגלה כי כולם אווריריים ובלתי ניתנים למגע, ממש כמו הגב' ג' ומעקה הביטחון.
מה קורה פה לעזאזל? האם המציאות כולה הפכה בלתי מוחשית? איך יכול לקרות דבר כזה? ואולי הוא חולם? אולי הוא עדיין ישן?…
מחשבה מסוימת חולפת בראשו ועיניו נפערות באימה.
הוא מסתובב על עקביו ומתחיל ללכת חזרה לכיוון ביתו.
בהתחלה הוא צועד במהירות הרגילה כשעל פניו הבעה מבוהלת, אך ככל שחולפות השניות הולכים צעדיו ונעשים מהירים יותר ויותר וההבעה על פניו הופכת לאימה מוחלטת, עד שהוא פותח בריצה מהירה, במגבלות שמטיל עליו גופו הזקן.
בהגיעו אל חזית ביתו הוא ממהר להיכנס דרך השער הפתוח, חוצה את הגינה עולה במדרגות אל המרפסת ו…
רואה את עצמו שוכב על הספסל!!
הוא אינו מעז להתקרב אל הספסל, אך אפילו מהמרחק בו הוא עומד הוא יכול לקבוע בוודאות כי האיש הזקן השוכב עליו, הוא עצמו, אינו ישן אלא נטול רוח חיים.
ובהבינו את שקרה, חדל כוחו של ההרגל מלהשפיע עליו והוא מתפוגג אל תוך האוויר, כיאה לרוח רפאים, ונעלם.