פנטזיה קלושה ביותר, יותר עניין של תיאולוגיה או מיסטיקה, אבל נו טוב. גם העלילה מאד קלושה, אבל דווקא קיימת- גם אם אין בה הרבה התקדמות (במשפט אחד: רוצח, על הכסא החשמלי, מעלה פלאשבקים של הסיבות שהובילו אותו להיכן שהוא עכשיו).

ומכיוון שאין הרבה מה להגיד על סיפור קצר שכזה (מלבד זאת: אני לא יכול להניח את האצבע על הקו הדק בו הסיפור הופך מרע לסביר), אז קצת ננטפק.

אפילו לרוצח הכי נורא היו מבצעים לפחות בדיקה רפואית אחת, לפחות בשביל לראות האם אפשר להרוג אותו (מהפרדוקסים המשפטיים הכי מוזרים ישנה העובדה שאפשר להרוג רק אדם בריא). להניח שרק לאחר המוות נחשפו הכנפיים יראה יותר מדי כמו דאוס-אקס-מאכינה או מכשיר עלילתי.

בקשר לרציחות עצמן: כאן צריך פירוט, והרבה. כל עוד אין פירוט של הפשעים עליהם הוטל עונש מוות, למשל על הגננת, הכל נראה יותר מדי כמו פסיכופת שמנסה לתרץ את עצמו. למעשה, בשום שלב בסיפור, מלבד בפסקה האחרונה, אין שום אינדיקציה שהרוצח הוא יותר מפסיכופת שמתרץ את עצמו- ובשביל שהפואנטה (השחוקה) תחזיק מעמד, חייב להיות פיתוח דמות הרבה יותר גדול.

משהו על הוצאות להורג: זרם חשמל קר זוהי מליצה בעייתית. לזרם עצמו אין טמפרטורה, ולכן אי אפשר להגיד שהוא קר, אבל המעבר שלו דרך גוף אנושי הוא אכן חם ביותר. בנוסף, קשה לי להאמין שיבנו חדר הוצאה להורג עם חלון- בזבוז משווע של קיר חיצוני- וגם אם כן, הראש של הנידון יהיה מכוסה.

בסך הכל: נדוש, אבל יש פוטנציאל. תפתח את הדמות, את המניעים שלה, את כל הפרטים מסביב- ואולי יהיה לך סיפור טוב.