מכיוון שאתה אוהב כל כך חלוקה לנושאים, אז בוא ונמשיך, (בסדר הפוך):

8. לו היית טורח לקרוא את הביקורות של חבריך לפורום ואת תגובותי אליהם, היית מגלה להפתעתך כי לא כל ביקורת שלילית נתפסת בעיני כהתקפה אישית.

7. לגבי השפה בסיפורך, למען האמת, היא לכדה את תשומת ליבי כבר בקריאה ראשונה ומצאתי אותה מליצית מדי.

6. לגבי חוכמתך הרבה, הרי שאני, ממש כמוך, יכול להסיק מכתיבתך דבר אחד או שניים, וחוכמה היא לא אחת מהם.

5. אני עדיין טוען בעד זכות קיומם של מספר סגנונות ספרותיים, אשר אתה ברוב יהירותך שולל, כמו הסוריאליזם והפוסט-מודרניזם. ידידי, זוכר את עצתך אלי בסעיף 6 לתגובתך? ובכן, חכמים וטובים ממך מצאו סגננות אלו כראויים להיקרא "ספרות", אז אנא, כבד את עצמך ואת עצותיך, החרש ולמד.

4. נכון, חברי הפורום ילדים גדולים ואיש מהם לא ביקש ממני להגן עליהם. האם מזה נובע שאסור לי להעלות את העניין על דעת עצמי?

3. לגבי סיגנוני המקובע והמשעמם, זכותך לחשוב כך ואני מכבד את דעתך.

2. כיצד אתה מצפה שאקח ברצינות ביקורת מאדם אשר פוטר כל ביקורת כנגדו בטעותם של מבקריו? ויותר מזה, האם מכך שאתה לא מודה לעולם בטעות יכול אני להסיק כי אינך בן אדם? הרי לו היית בן אדם היית טועה לפעמים. זה מסביר הרבה דברים.

1. עם כל הכבוד לניסיונך וכישוריך כקורא וכעורך מהולל, נדמה לי שהערכתך העצמית קצת מוגזמת. עצתי אליך, השתדל שלא לבטא בקול רם את שיגעון הגדלות האוחז בך, יבוא היום בו עתידך ורווחתך האישית יהיו תלויים באנשים סביבך, ואז, כשלא תוכל להתחבא מאחורי מסך המחשב, תמצא כי בני האדם, בניגוד אליך, אינם נהנים מחברתם של אנשים מתנשאים.