פורום הסיפורים :
מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar)
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
רוצים לפרסם כאן סיפורים?
ראשית, קראו את
כללי הפורום.
RE: פוסטמודרניזם זה יופי,
נכתב ע''י: א.כ (IP Logged)
תאריך: 06:02 21/02/2002
שוב, אתה מתבלבל בין מה שנתפס בעינך כסיפור טוב לבין מה שחובה שיהיה בסיפור טוב.
מה שנראה לך כגיבוב מילים חסר משמעות עשוי להראות בעיני מישהו אחר כסיפור לכל דבר.
נדמה לי שהעמדה שלך נעוצה ביכולת שלך כקורא ולאו דווקא ככותב. יש קוראים שמצפים שיאכילו אותם עם כפית ויש כאלה שאוהבים שבסיפור נשארים חללים שהם יכולים להשלים בעצמם על ידי הדימיון. זה שאלה של העדפה אך גם שאלה של עד כמה לקורא יש דמיון מפותח משל עצמו.
ולגבי ההברקה שלך בעניין "רמה קמה, רמה נמה...", אז אם כל הכבוד, במידה ויש קהל קוראים שאוהב את המשפט המנוקד הזה וקורא אותו על דעת עצמו ולא מתוך כפיה, כמו במקרה של תלמידי כיתה א' ממעלות תרשיחא, אזי בהחלט ניתן להגיד כי מדובר ביצירה ספרותית. למעשה, כשאני חושב על זה, אני מכיר הרבה יצירות ספרותיות שאורכן לעיתים אינו עולה על שורה אחת, נדמה לי שקוראים להם שירים. ואני מכיר גם הרבה טקסטים שמידת התחכום שלהם אינה עולה על המשפט שהבאת כדוגמה, להם אני חושב שקוראים סיפורי ילדים.
עניין נוסף שמפריע לי בתגובה שלך זו בקשתך שאתן את דעתי כמה קל ליצור גיבוב מילים חסר משמעות. מדברים אלו עולה תפיסה מצ'ואיסטית לפיה כתיבה אסור לה שתהיה קלה. אני לא ממש מבין את הרלוונטיות. האם מידת הקושי בכתיבת סיפור אמורה לשמש אמת מידה לאיכותו? אומנם, קיימות יצירות ספרותיות רבות שתהליך יצירתן לווה בקושי רב, אך יש גם אחרות שלא.
לבסוף, לגבי הרשימה שלך, בעידן שבו לא רק הפילוסופיה ומדעי הרוח זנחו את האמת האבסולוטית, אלא אפילו המדעים המדוייקים כבר אינם מדברים במונחים מוחלטים, (ראה למשל את פיסיקת הקוונטים), נראה לי קצת מיושן לבוא ולנסח טבלה שכזו המתיימרת להיות האורים והתומים של כתיבת סיפורים, מה עוד שמדובר באומנות.
דוגמטיזם אינה תכונה מושכת באדם, אני חושב, לא?
מה שנראה לך כגיבוב מילים חסר משמעות עשוי להראות בעיני מישהו אחר כסיפור לכל דבר.
נדמה לי שהעמדה שלך נעוצה ביכולת שלך כקורא ולאו דווקא ככותב. יש קוראים שמצפים שיאכילו אותם עם כפית ויש כאלה שאוהבים שבסיפור נשארים חללים שהם יכולים להשלים בעצמם על ידי הדימיון. זה שאלה של העדפה אך גם שאלה של עד כמה לקורא יש דמיון מפותח משל עצמו.
ולגבי ההברקה שלך בעניין "רמה קמה, רמה נמה...", אז אם כל הכבוד, במידה ויש קהל קוראים שאוהב את המשפט המנוקד הזה וקורא אותו על דעת עצמו ולא מתוך כפיה, כמו במקרה של תלמידי כיתה א' ממעלות תרשיחא, אזי בהחלט ניתן להגיד כי מדובר ביצירה ספרותית. למעשה, כשאני חושב על זה, אני מכיר הרבה יצירות ספרותיות שאורכן לעיתים אינו עולה על שורה אחת, נדמה לי שקוראים להם שירים. ואני מכיר גם הרבה טקסטים שמידת התחכום שלהם אינה עולה על המשפט שהבאת כדוגמה, להם אני חושב שקוראים סיפורי ילדים.
עניין נוסף שמפריע לי בתגובה שלך זו בקשתך שאתן את דעתי כמה קל ליצור גיבוב מילים חסר משמעות. מדברים אלו עולה תפיסה מצ'ואיסטית לפיה כתיבה אסור לה שתהיה קלה. אני לא ממש מבין את הרלוונטיות. האם מידת הקושי בכתיבת סיפור אמורה לשמש אמת מידה לאיכותו? אומנם, קיימות יצירות ספרותיות רבות שתהליך יצירתן לווה בקושי רב, אך יש גם אחרות שלא.
לבסוף, לגבי הרשימה שלך, בעידן שבו לא רק הפילוסופיה ומדעי הרוח זנחו את האמת האבסולוטית, אלא אפילו המדעים המדוייקים כבר אינם מדברים במונחים מוחלטים, (ראה למשל את פיסיקת הקוונטים), נראה לי קצת מיושן לבוא ולנסח טבלה שכזו המתיימרת להיות האורים והתומים של כתיבת סיפורים, מה עוד שמדובר באומנות.
דוגמטיזם אינה תכונה מושכת באדם, אני חושב, לא?
מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.