בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
משטרה מקומית (חלק 5)
נכתב ע''י: ange noir (IP Logged)
תאריך: 13:16 04/02/2002

*"עקרונית לצי/צבא אין מונופול על שום דבר, מעשית רק לספינות צי יש את היכולת לחצות את הליניאריים באופן חופשי ובלי הגבלה, התוצאה היא שהצי פעיל מאוד במסחר ובתובלה של לא מעט דברים בלתי חוקיים, זו אסטרטגיה שמאפשרת לנו לערוך מעקב על תובלת סחורה וחומרים לא חוקים ובמקרה הצורך ליירט אותם..."*

המכונית נעצרה בחריקת בלמים תוך תמרון מסובך בחנייה המסומנת, ותופת זינק החוצה, ורוניס איחרה מעט אחריו, היא הצליחה להשיג אותו לבסוף לאחר בערך עשר דקות של ריצה מטורפת כשעצר בכניסה לתוך המבנה. חייל עמד שם, היא ציפתה שתופת ישלוף איזה צוו או תעודה, אבל במקום זה או פשוט הוריד את הכפפה מידו הימנית, והראה את גב ידו החשוף לחייל, זה התיצב מיד בדום מתוח והצדיע, ומיהר לפתוח את הדלתות. תופת הסתער קדימה כמעט מפיל את החייל, היא לא הצליחה לראות מה הוא הראה לחייל שהימם אותו אבל היה לה ניחש. תופת המשיך במרוצה המטורפת, מזנק מעל שורות ספסלים, צולל מתחת לשער שעמד להינעל וצרח כדי לתפוס מעבורת רגע לפני שניתקה את הגשר. ורוניס, כמה שהיא חשבה את עצמה צעירה ובריאה ובכושר יותר טוב מהמורה שלה שניראה שבילה את עשר השנים האחרונות בנשנוש מאפים עמוסי כולסטרול (למעשה זה בדיוק מה שהוא עשה, אבל המטבוליזם שלו פעל בצורה היסטרית, אז הוא לא ממש הושפע מזה), קרעה את ראותיה כדי לעמוד בקצב שלו והוא עדין היה צריך להגיד למעבורת לחכות שתי דקות עד שתגיע, אחרי הכל הוא לא יכל לנטוש אותה באמצע נמל חלל צבאי. היא הגיעה ונחגרה באחד המושבים הקדמיים של המעבורת, תופת כבר היה ישוב נינוח במושב לידה והכין עצמו מנטאלית להמראה, ורוניס שמעולם לא היתה על מעבורת, היא כמו רוב התושבים של M3, כשעזבה את הפלנטה, באותן שתי פעמים שעזבה, טסה בחללית שהמריאה מהטבעת, ישר בקצה מגדל החלל, בלי אינרציה, המעבורת הצבאית לעומת זאת היתה משהוא אחר... היא הוסעה למסלול שם פתח הטייס את המצערות למקסימום והמעבורת הקטנה זינקה מאפס למאך שלוש ואז תשע ואז למהירות בריחה. למרות כל המעלות הגופניות שלה היא הרגישה כיצד היא עוד רגע מתעלפת, ואז הכבידה העצומה שהעמיסה על החזה שלה נעלמה, למעשה כל הכבידה נעלמה, הם היו במסלול נמוך והמשיכו לטפס לעבר המבדוק של הצי/צבא. תחנת החלל המפלצתית שאורכה היה כשלוש קילומטרים וקצת נראתה כמו ציור ענקי של אשר, פחות צבעונית, אבל עדין עם שלוש לטאות ענקיות שטיילו עליה, חמש משבע זרועות המעגן של התחנה היו תפוסות ע"י ספינות שעגנו בהן והם נעו לעבר הגדולה ביותר מבניהן, היא זיהתה אותה במהירות ונשימתה נעתקה, המעבורת שכל אורכה לא היה שלושים מטר הלכה והתקרבה לספינת חלל ענקית, אורכה מחצית מאורך תחנת החלל, והמעבורת כרגע עברה מעליה (יחסית לפלנטה) והיא יכלה לראות את השם שנכתב באותיות אנגליות על גוף החללית "Nemesis C ASS"
"אז מה את חושבת עליה?" שאל טייס המעבורת
היא הרימה את ראשה "על מה?" היא שאלה וחוט מחשבתה נקטע
"על הנמסיס." אמר הטייס "זו רק הספינה הכי גדולה בצי, והכי קטלנית בעל ליניאר, היא לא סתם ספינת הדגל של הברית."
"היא..." היא חיפשה את המילה המתאימה "מדהימה. ד"א מה הASS אומר?"
" Angelight Space Ship." השיב תופת
"זה תיאור די מדויק." הם לא יכלו לראות את זה אבל הטייס חייך "תסלח לי קפטן," הוא פנה לתופת "הבחורה הצעירה הזו היא מועמדת?"
"זה סיפור ארוך, סגן, אספר לך בהזדמנות..." אמר תופת, הסגן ציחקק והביא את המעבורת למול הכניס של המעגן והחל נערך לנחיתה, היא הצליחה לנתק את דעתה מהספינה שלעניות דעתה (וחלק די גדול מהגלקסיה) היתה מדהימה, אבל מסיבה כל שהיא תופת לא ניראה מרוגש במיוחד, היא ישבה משמאלו אבל בכל זאת ניסתה לתפוס הצצה של מה שהיה שם בדיוק שכל כך הימם את השומר, היא לא ממש הצליחה. המעבורת עגנה וצינור הועבר בין המעגן לבנם, תופת השתחרר עוד לפני שהסתימו הליכי הנעילה, מה שכמובן אמרו תמיד שאסור, ויצא מהדלת ברגע שזו נפתחה. הפעם היא החכימה ועשתה בדיוק כל מה שהוא עשה וכשהוא עמד ליציאה היא כבר היתה לידו והפעם הצליחה לעמוד בקצב שלו, להפתעתה אף אחד לא התייחס עליהם במיוחד, עוד יותר היה מפתיע העובדה שניראה שתופת יודע בדיוק לאן הוא הולך, היא הרגישה צורך לדעת מה היה לו על היד. היא האטה ובאה מצידו השני, פניה נפערו בהפתעה והיא שלחה את ידה לאחוז בזרועו של תופת ואז בלמה, תופת נאלץ לעצור ואז שם לב על מה היא הביטה.
"זה חיקוי, נכון?" היא שאלה
"לא," השיב תופת "זה אוטנטי למדי."
"אתה עדשאי," היא אמרה "אתה עדשאי מזורגג... איך זה יתכן, אתה לא צריך להיות קפטן של ספינה כדי לקבל אחד?"
"אני..." הוא נעצר והחל ממשיך ללכת היא נצמדה עליו, הוא החל מדבר בשקט, קולו מלא בושה ותיעוב עצמי "אני הייתי קפטן."
"של מה?"
"הפיקוד הראשון שלי היה על ספינה לא חשובה, הפיקוד השני שלי היה הנמסיס, לא זאת הקודמת..." היא נעצה בו מבט המום עוד יותר "אל תביטי עלי ככה, יש רוטציה של כל הקפטנים בצי לפקד על הנמסיס."
"לא," היא אמרה "זה... לא ידעתי שאתה כל כך זקן."
"אמרתי לך שאני בין יותר ממאה חמישים."
"אה, אז... למה פרשת?"
"הפיקוד השלישי שלי..." הוא נאנח "'חרב הזוהר'." היא נעצרה והוא המשיך להתקדם בלעדיה, היא בהתה בו כמה שניות ואז מיהרה להשיגו
"אתה..." המילים נעתקו מפיה "אתה מניצולי 'חרב הזוהר'..." היא שרקה להתרשמות "המפגש הראשון עם הכוורת, ואתה היית שם."
הוא חייך בעצב "ואני מבלה כל יום מאז בלהצטער על זה. אף פעם לא האשימו אותי, טענו שלא יכלתי לדעת. אבל הייתי צריך לדעת והיו מי שילמו על זה בחייהם, לא יכלתי להישאר עוד בצי, היו לי כמה דברים שלא יכלתי להתמודד איתם עוד... אז פרשתי, כמה שנים אחרי זה התגיסתי למשטרה מהסיבה הפשוטה שגיליתי שאני לא מצליח לחיות מחוץ למערכת."
"והעדשה?"
הוא אחז בידו והביט אל תוך עדשת הקריסטל העגולה שהיתה נתונה בתוך טבעת מתכת שבקעה מעורו "אי אפשר להסיר אותה, גם אם יהרגו אותי, הדבר הזה קבוע עלי לנצח. זה כמה סמוכים על קפטנים..."
"אז אם יש לך אותה, למה אנחנו צריכים לבוא הנה, אתה לא יכול להתחבר לרשת המידע של הצי או משהו?"
"יכול, כן, אני יכול. אבל לא מוכן להסתכן, אם זה משהו גדול באמת, אני לא רוצה להפוך את עצמי למטרה לטיל ממסלול." הם הגיעו למנעול האוויר של הגשר "תישארי פה, הוא אמר, אם מישהו שואל אותך, את אומרת שהקצין שאחראי עליך מדבר עם הקפטן ושהוא כבר חוזר. ברור?" היא הנהנה לחיוב, תופת שלח את ידו לקונסול ליד מנעול האוויר ולחץ על זוג מקשים, שריקת אוויר נשמעה בזמן שהדלת החיצונית נפתחה, תופת נכנס בעדה והיא נסגרה מאחוריו משאיר את ורוניס בחוץ ואת תופת נעול בין שתי דלתות טיטיניום מחוזקות בסיבי פחמן ובעל אספקת אוויר מוגבלת.
"ציין שם, דרגה ומספר סידורי." נשמע קול מונוטוני בחדר
"פרנק רייט, סמל, 3393dc-554c."
"הרשה לי להתנסח מחדש." אמר הקול המונוטוני אבל בנימה כאילו תופת הוא ילד מפגר "שם קריאה, דרגת צי/צבא ומספר לוחם סידורי."
"אהה, למה לא אמרת." החדר התמלא לרגע ברצף מרשים מאוד של קללות בשביל מחשב של מנעול אוויר
"אתה מוכן פשוט לתת לי אותם?"
"תופת ראשוני - Primeval inferno, קפטן רמה שתים, P8688cd-422I."
"לא פרשת?"
"פרשתי, זה ביקור נימוסין."
"בסדר," אמר הקול ופתח את הדלת לגשר, למי שמעולם לא ראה את הגשר של הנמסיס, מוטב שאתאר אותו. הוא שונה למד בערך מכל גשר של כל ספינה מסוג שהוא שאי פעם נבנתה (האנג'ליט תמיד התגאו ביחודיות), ההבדל העיקרי שמבחינים בו זה שהגשר אינו חצי כדור או אליפסה או טרפז כמו הרבה גשרים אחרים, אלא כמו אות A הפוכה שממרכזה בוקעים עוד זוג קווים אלכסונים לכיוון הנגדי, אחד הדברים הכי מופלאים בגשר הזה הוא העדר כיסא קפטן כל שהוא, או עמדת פיקוד ראשית או כל רמז שאמור להיות שם מפקד, אבל כל דבר אחר יש שם, החל משלושה צגים הולוגרפיים שניצבו סביב לגשר ואיפשרו לצופת בכל מה שקורה סביב (היו למעשה עוד שלושה, אחד על הריצפה, אחד על התיקרה ואחד על הקיר האחורי, אך אלו הופעלו רק בזמן קרב). בראש המשולש נח כיסא מרופד היטב בודד בזווית של 30 מעלות לקרקע, בצד ימין של הכיסא היה סטיק שליטה ובשמאל סטיק של מצערת, ולמול הכיסא נפרשה תצוגה הולוגרפית נפרדת. בכל צד של הגשר היה קיר עליו הוצבו כלי נשק שונים, למקרה הנדיר שפלשו לספינה. היו שלוש כניסות לגשר, זוג מנעולי אוויר, שמאחד מהם נכנס תופת באותו רגע, היה עוד פתח כניסה, בתיקרה שהיה מחובר למרכז המבנה של מגורי הקצינים הגבוהים וקצת מעל ישירות למגורי הקפטן, הפתח הזה נפתח באותו רגע ולמול פניו של תופת שלא התרשם במיוחד, נחתה הקפטן, בחורה שחרחורת שיער וצעירת מראה, לפי הערכתו בת לא יותר ממאה שלושים, היא הצדיע
"קפטן תופת." היא הצדיעה "טוב לראות אותך שוב, המפקד."
"ארכי קפטן." תופת הצדיע חזרה, וחפש תג שם "איכפת לך רק לציין את שמך?"
"רוּז," היא השיבה "שירתי תחתך על 'חרב הזוהר'."
"את חייבת לסלוח לי על זה." אמר תופת וסקר את הגשר "אחרי שחזרתנו נאלצתי לעבור מספר טיפולים היפנוטים שעיוותו לי חלק מהזיכרון של התקופה על 'חרב הזוהר' כדי לא להשתגע."
"אני מבינה בהחלט, אני ביליתי שנה שלמה במוסד של הצי כי בחרתי לא לעבור את הטיפולים הללו." היא נעצה בו מבט "אני רק רוצה להגיד לך את זה בשם כל מי שיצא משם, שאנחנו לא מאשימם אותך במה שקרה, לא הכרנו את הכוורת ולא יכלת לחזות שהם יפתחו באש..."
"תעזבי." הוא אמר "אני מחזיק מספיק אשמה בשביל כולם. ולענין אחר, לא באתי כדי לקבל את סליחתך, זה עסקים."
"מצטערת אבל אין לנו עוד מקום לתובלה..." הוא עצר את הנאום הקרב בשליפת תעודת השוטר שלו "תראה הם לא ידעו שזה מוסד לא חוקי כשהם ניכנסו לשם, כשהשוטרים נכנסו לשם בנשק שלוף הם חשבו שהם תחת התקפה ולכן..."
"ואו!" הוא עצר אותה "ואו! אני לא יודע שום דבר על זה ואני לא רוצה לדעת שום דבר על זה, אני בכלל מוחה שבכלל ידעת אותי על המקרה..."
"אז, למה אתה פה?"
"שני אלו," הוא שלף מכיס פנימי במעיל שלבש את הגליונות של שני אנשי הסקטור ההרוגים "מצאו את שני אלו מתים לפני יומים, הם היו ללא שום סימן מזהה, חמושים קלות ומתים מעומס יתר על מעכת העצבים, יחד עם אנג'ליק שגם כן היה מת מאותן נסיבות, ולו היתה ערכת החייאה סוג ארבע מושתלת. עכשיו אני פה כי לפי הרשומות אתם הבאתם אותם לפה, אני רוצה לדבר עם קצין סקטור של הספינה, ת'יכולה לארגן את זה."
"אין בעיה." היא השיבה "אתה מדבר איתו."
"היו קיצוצים במשאבי יחידות או משהו?"
"ליידי אתנה קראה לזה התייעלות, היא חיפשה משהו להוריד כדי שהסנאט ישנה לה כיוון על הגב בגלל זה שהתקציב של הצי בהתנפחות מתמדת."
"מתאים לה."
"ת'מספר לי," היא נאנחה "בוא איתי." אמרה, הפתח מעליה נפתח והתחושה הלא כל כך נעימה של שדה רתק אחזה בו בעודו ניגרר מעלה באיטיות, הקפטן לעומת זאת עפה לה בחופשיות מבעד לפתח ועברה במהירות דרך הפתח השני שהוביל למגוריה. תופת התיישב בתוך השדה ושלף מכיסו ספר כיס שבו הספיק לקרוא מספר עמודים נכבד עד שהקרן לבסוף שיחררה אותו בתוך מגורי הקפטן, הוא החיזר את הספר למקומו, התגרד, התמתח ואז לבסוף התרומם מהריצפה והתישב על כיסא, הוא סקר את המגורים וקילל את זה שהוא לא נישאר בצי. המגורים הללו ללא ספק היו ברמה הרבה יותר גבוהה מאלו שהיו לו כשהוא פיקד על הנמסיס הקודמת או על "חרב הזוהר"
"אם כל מה שיש לך על הספינה, לא יכלו לסדר מעלית יותר סבילה וחמ"ז, אני יכול לעוף." הוא ידע שהוא יכל לפתוח את השיחה באלף ואחת נושאים, אבל התלונה נראתה לו הכי במקום
"ת'יודע," אמרה הקפטן "אמרתי בדיוק אותו דבר בפעם הראשונה שעליתי הנה. המהנדס של הספינה אמר שאפשר והצליח לכבות אותה, הקטע שזה לוקח שבוע עבודה עבור כל סוביקט."
"אהה." הוא החל להרגיש לא רצוי "עכשיו את מוכנה לספר לי מה היה הקטע של שני הסקטורים האלו ולא ניראה לי שהם באו לעשות רכישה... מה העונש היום על החזקה/שימוש, עשרים דקות של השראת כאב מלאה?"
"עשרים וחמש," היא השיבה "על מסחר אתה מקבל עיצוב פנים חדש למוח שלך. אבל הם כן היו שם לצורך רכישה, הצי ניסה לתפוס כריש דרך הסרדין הזה, הוא היה אמור לספק לנו את כל המידע שצריך כדי למצוא אותו."
"ואז מה?"
"ת'מכיר את הנוהל, מנקים את השטח בהפצצה מסלולית אז מורידים או מצניחים כיתה לשטח למשימת חפש והשמד, פרוטוקול רגיל של לוחמה נגד מטרה קרקעית."
"ואם נגיד הייתם מגלים שהוא שוכן בדרקו, או באחת הערים הגדולות." חקר בקור
"צוות צייד של SOF, אתה יודע את כל זה..."
"אני חייב לשאול לצרכי החקירה, עוד פאט שאני צריך זה את מי ניסתם לתפוס? המידע שלך הופך אותו אוטומטית לחשוד המיידי."
"בטח," היא צחקקה "אחד בשם אלוא."
הוא נעץ בה מבט לא מאמין "זה לא כריש, זה מגלדון מפלצתי. אלוא, הוא פחות או יותר מי שמנהל חצי מסחר הסמים בעולמות האנג'למיט. המשטרות המקומיות ומשטרת הברית מנסות לתפוס אותו שנים, עוד מהזמן שאני הייתי בצי..."
"אבל עכשיו, זה עיניין של הצי/צבא ולצי יש משאבים אדירים כמו שאתה יודע."
"ואני גם יודע ששום לורד לא היה מאשר פעולה שהייתה מסכנת אוכלוסיה אזרחית ושאלוא לא עשה שום דבר גדול כי אחרת לורד אנג'ל כבר היה לוכד כל אחד ואחד מלו שקשורים עליו ואותו בעצמו ושולח אותם לעולם הכי גרוע שיכל למצוא, או יותר גרוע," הו נעץ בה במט "ושינינו יודעים שהוא מסוגל להגיע לגרוע מזה. אז מה הולך פה?" לראשונה הוא גילה שקורס "חקירות מקורת מידע 102" שלקח לפני מספר שנים התגלה כשימושי
"זו משימה ללא אישור," היא אמרה כמעט בצעקה "טוב לך עכשיו?"
"ממש לא," הוא נאנח, הוא לא ידע מה יותר גרוע, זה שיש לו תיק רצח שמעורבים בו גם הצי/צבא וגם קונצרן סמים ענקי, זה שעקרונית הלורדים לא יודעים על זה שום דבר בינתיים או זה שהוא גילה את כל זה בחדר סגור על גבי ספינת צי עם גברת שככול שהוא זכר היתה מספיק קפריזית לפני שבילתה שנה באישפוז "אבל אני אעשה איתך עסק."
"אתה, עסק, איתי." היא הביטה עליו כאילו הוא כרגע התעורר מתרדמת של חמשת אלפים שנה ולא מודע לסדר החדש "אתה מעשית האסיר שלי, אין לי אינטרס לשחרר אותך. אם בכלל אז להפך. אז למה אתה חושב שארצה לעשות איתך עסק."
"כי אני יכול לאתר לך את אלוא, אבל אני רוצה שתי התחיבויות בתמורה."
"דבר, אחרי זה אני אחליט."
"את תתני לי ולמי שבא איתי לרדת מהספינה בחיים וכשאני אאתר לך את אלוא את תשלחי SOF ולא איזה חולית לוחמה קרקעית שההגדרה שלהם ללוחמה אורבנית זה להפוך את העיר למודל אחד לאחד של הירושימה רגע אחרי."
"בסדר רק בשינוי קטן..." היא חיכה בזדונית "אמרת שמישהו בא איתך," היא תפחה על העדשה שנחה על גב ידה הימנית "הצג כניסות לגשר." שני תמונות מרחפות הופיעו, אחת של כל אחת ממנעולי האוויר האופקיים של הגשר לא היה לה כל כך קשה לאתר את הבחורה הצעירה בלבוש אזרחי שנשעה על דלת מנעול האוויר ועסקה בהשחזת ציפורניה. "אני חושבת שאארח אותה כאן לפרק הזמן שדרוש לך למצוא אותו."
תופת התרומם וניגש לפתח האנכי שנפתח לפקודתו "את יודעת." אמר לקפטן בעוד מתחי לרחף ונעמד באוויר מעל הפתח "בתור אחת מהחבריה הטובים, את די רעה." ואז נפל בצלילה דרך החור, נעצר כמה ס"מ מעל הריצפה של הגשר ויצא דרך מנעול האוויר ממנו נכנס. הוא לא כל כך התפלא שורוניס לא הייתה שם, לצי היתה דרך משלו לדאוג שדברים יקרו במהירות (זה עסק מסוכך של שימוש בהנע קריעת מרחב, הנע על ליניאר, כוסות מלאות ברעלים ארציאנים המכונים משקה קל וכמה אנג'למיט בעלי כישורים טכניים מדהימים ויכולת טבעית לשבש את זרימת הזמן). הדרך למנחת היתה מוכרת לו, הוא הרי הכיר אותה כבר בדרכו לגשר, אבל מסיבה כל שהיא הדרך נראתה לו ארוכה יותר ופתלתלה יותר, אולי כי לא היתה שום נודניקית מתבגרת כדי להסיח את דעתו או בגלל שהיה טרוד בבעיה החדשה שלו, איך מאתרים מישהו שמצליח להסתתר מהמודיעין של הצי? בדרך כלל כשמישהו מצליח לחמוק ממכ"ם כזה חזק הוא לא רוצה להימצא. תופת הגיע למנחת אבל לא היתה שום ספינה שעמדה לרדת לפני השטח ומפקד המנחת לא נראה שום סימן לכך שהוא הולך לאשר לו לקחת את אחד מכלי הטייס הקלים כדי לחזור לקרקע, "אז איך בדיוק אני אמור להגיע בחזרה לפני השטח?" הוא שאל את מפקד המנחת לבסוף אחרי דיון מעמיק בן רבע שעה על המקצוע של האמא אחד של השני, מפקד המנחת חייך והצביע כדור מתכת גדול שחלקו העליון הוסר "אתה בטח צוחק," הצהיר תופת "מאיפה שלפתם את זה?"
"גברים בחלל של היינלין," אמר מפקד המנחת "הקפטן החליטה שהיא רוצה לבדוק עד כמה שיטת ההצנחה הזו יעילה ביחס לשלנו. קרה שנשארו לנו עודפים בתום הניסויים וזה הדבר היחידי שאני יכול להפריש."
"אז מה בדיוק היעילות של השיטה שלהם?"
"סיכויי הפגיעה בצנחן נמוכים יותר. אבל, הנפילה ממושכת יותר, בלתי אפשרי לתמרן והפיזור נוראי, כמו גם שהלחץ הפסיכולוגי יכול לגרום לחייל בעל עשרים שנות נסיון להתמוטטות עצבים."
"ואתה שולח אותי בזה?" שאל תופת בזעזוע
"אני יכול לספק לך מחולל שדה בידוד נייד במקום, אבל אין לך שום ערבות לגבי הנחיתה."
"זה עדין עדיף על צלילה של תשעים ק"מ בתוך כדור טונגסטן, איפה המחולל?" מפקד המנחת משך בכתפיו ושלף ממגרה מתקן שנחגר על החזה
"אתה פשוט לוחץ על המתג הזה פה." הוא הסביר "והשדה מופעל, הבנת?" תופת הנהן "יופי, פתח הצניחה נמצא במורד המסדרון ההוא." מפקד המנחת הצדיע "היה נעים להכיר אותך המפקד, אני ממש מקווה שתשרוד את הצלילה." תופת חייך בידענות ופחד, הוא צעד באיטיות והתייצב על פתחו של צינור השיגור. למעשה המשגר מאוד דומה לאקדח אוויר, אתה מכניס דבר מה לבית הבליעה (במיקרה זה תופת שבדיוק הפעיל את שדה הבידוד שלו), יוצר לחץ אוויר מאחורי הקליע (שהוא כפי שצויין: תופת) ואז נותן לחץ להשתרר ובתהליך לשגר את הקליע או למטרה או במיקרה של תופת במסלול צניחה לעבר הפלנטה. הקליע, סליחה, תופת החל בצניחה החופשית לעבר פני השטח, הוא נע במהירות של מספר מאכים אבל השדה הן חסם את האינרציה והן את החום האדיר שניבנה סביב ומאוד לא ניראה לו, הצלילה נמשכה קרוב לארבעים קילומטר ואז שבק המחולל חיים ותופת החל נופל בצרחות (עד כמה שיכל, אין הרבה אוויר בגובה הזה) עד לגובה של שישה קילומטר שם נזכר לפתע שהוא יכל לעוף ולבסוף הצליח לעצור את הנפילה המטורפת שלו בגובה מאה מטר מעל שדה חקלאי בפאתי דרקו כשהוא מנסה להיזכר מה לעזאזל הוא עושה שם.



נושא נכתב על ידי נשלח
  משרטה מקומית (חלק 1) ange noir 13:11 04/02/2002
  משטרה מקומית (חלק 2) ange noir 13:12 04/02/2002
  משטרה מקומית (חלק 3) ange noir 13:13 04/02/2002
  משטרה מקומית (חלק 4) ange noir 13:15 04/02/2002
  משטרה מקומית (חלק 5) ange noir 13:16 04/02/2002
  משטרה מקומית (חלק 6) ange noir 13:17 04/02/2002
  משטרה מקומית (חלק 7) ange noir 13:18 04/02/2002
  משטרה מקומית (חלק 8 ואחרון) ange noir 13:20 04/02/2002
  עברית... 011011010100 05:51 05/02/2002
  הוא צודק, זה אכן סיוט לקרוא. שלמקו 07:34 05/02/2002
  המממ. לך לאתר של רחובות. זה משם אודווין 10:14 05/02/2002
  אני מודה על ההקדמה ange noir 13:14 05/02/2002
  עכשיו אני מתחיל להבין שלמקו 00:28 06/02/2002
  חימום המים ange noir 09:16 06/02/2002
  רחמן בן רחמנים! NY מאושר 00:25 06/02/2002
  אין לי שום דבר כנגד משפטים רווים בפסיקים שלמקו 00:53 06/02/2002
  כן נכון 18:02 06/02/2002
  RE: כן[[ל''ת]] הוא 18:04 06/02/2002
  חוק המשפטים הארוכים יעל 08:26 09/02/2002
  RE: חוק המשפטים הארוכים לא אני הוא האיש 10:18 09/02/2002
  הנה משפטים ארוכים שלמקו 03:16 10/02/2002
  ההודעה שלי היתה אמורה להיות תחת הסיפור יעל 09:57 10/02/2002
  אודה ואתוודה, Preacher 12:11 06/02/2002
  נרשם ange noir 20:01 06/02/2002
  מסכים לגמרי. Sabre Runner 11:32 07/02/2002
  הסטנדרטים של הפורום הזה Preacher 12:26 08/02/2002
  יש כתיבה ארכנית ויפה, ויש סרבול. NY מאושר 02:29 10/02/2002
  משרטות למוחות נונין 05:05 07/02/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.