כתוב טוב ומאוד קריא. הטוויסט בסוף מאוד מעניין ובכלל לא צפוי. מצויין.

אני מסכימה עם אלון לגבי הזמנים ההפוכים. הרעיון מעניין, ואני חושבת שגם חדשני, אבל הוא לא עובר טוב. מאחר שאנחנו יודעים שלבית החולים מגיעים שני גברים פצועים ואשה מתה, אנחנו מוצאים את עצמנו קוראים עובדות שאנחנו כבר יודעים. בשלב הזה הצורה בה התרחשה התאונה כבר לא כל כך מעניינת.
הזכיר לי קצת את הקטע המזעזע מסדרת "חפצי הכוח" שקראתי לאחרונה. אחד הגיבורים נחטף ליקום מקביל ומסתבך בקרב שסיכוייו לשרוד בו הם קלושים. הוא כמובן שורד, ויוצא מזה בלי פגע. אחרי זה, הסיפור עובר לחברים שלו שבדיוק שומעים שהוא נחטף ליקום האחר, אבל לא יודעים מה קרה לו. יש שם סערת רגשות שלמה שמוחמצת מבחינת הקורא, מפני שהקורא כבר יודע שהוא בסדר.
(אבל אל תדאג. אני לא משווה אותך למגי פיורי. לפחות על סמך הסיפור הזה, אתה הרבה יותר טוב).

לבד מכך היה מושג לא ברור. אופנוע כביש? אני מכירה כמה סוגים של אופנועים, אבל מקובל שברירת המחדל היא כביש, ולכן לא מציינים את זה אלא פשוט אופנוע. השימוש במלה כביש נראה לי קצת מיותר.

קצת ניטפוקים לסיום (יש ממש קצת): האשה ישבה מאחור ולא מאחורה. (חזר בעוד מקום).
בסוף אורי אומר "אני לעולם לא יסלח לו". צריך להיות "אסלח לו", אלא אם כן הטעות מכוונת (אנחנו לא יודעים מספיק על הדמות כדי לדעת אם הוא מדבר בשגיאות באופן קבוע).
היה עוד משהו שהפריע לי בזמן הקריאה, אבל אני לא מוצאת אותו עכשיו.

לסיכום: סיפור טוב, שמאוד אהבתי.