שאלת "נדוש - לא נדוש"

שמואל, אמרת שאתה לא קורא פנטסיה כבד, ואתה נותן בתור דוגמה להוכחת "אי נדושות" דוגמאות מז'אנרים אחרים בספרות.

אז ככה: הז'אנרים של המד"ב והפנטסיה שונים משאר הז'אנרים בספרות בדיוק בנקודה הזו. בספרות הכללית, יש דגש על המון מרכיבים בסיפור - עלילה, פיתוח דמויות, מסר, אמירה חזקה (ותאמין לי שעוד לא הבנתי מה זו האמירה הזו), רגש, הזדהות של הקורא עם הסיפור וכו'. רעיון מקורי הוא לא הדבר הכי חשוב.
מובן שאסור להעתיק, אבל ביקורת אף פעם לא תתמקד בשאלה "האם עשינו את זה קודם?"

בז'אנר ספרי הבלש, למשל, תמיד תהיה איזו תעלומה, ותמיד יהיה מישהו שיפתור אותה בעזרת מוחו הקודח או איזה שילוב כישורים שיש לו. אף אחד לא יבוא בטענות על כך שהעלילה כוללת תעלומה הדורשת פתרון, למרות שזה מוטיב חוזר בז'אנר.
כנ"ל לגבי רומן רומנטי. יהיה שם איזה סיפור אהבה. מה שחשוב, זה שהסיפור יהיה קריא וסוחף ואם יגרום לקורא להזיל דמעות - עוד יותר טוב.

במד"ב ופנטסיה יש חשיבות מאוד גדולה ל*רעיון*. וזה גם מה שמחפשים רוב צרכני המד"ב והפנטסיה הכבדים. הם מחפשים *רעיון* חדש, שהם עוד לא ראו קודם. לכן, בביקורת על סיפור מד"ב או פנטסיה (שניתנת על ידי אדם שקרא יותר ממעט מהז'אנר הזה) תנתן חוות דעת על "נדוש" או "לא נדוש". האם הסיפור מחדש משהו לקורא ומפעיל קצת את הדמיון שלו או לא.

לצערי, שמואל, הנקודה הזו פשוט לא פתוחה לוויכוח. אפשר להתווכח על סגנון, על שיעמום, על בחירת מילים, על פיתוח דמויות, אבל לא אם הסיפור נדוש או לא. אם מספיק אנשים אמרו לך שהוא נדוש, אז הוא נדוש. המון סופרים לפניך כתבו את אותו הדבר בדיוק.
וזה לא שאסור לכתוב סיפורי מו"ד או שאסור להשתמש ברעיונות שכבר ראו אור בעולם. אבל אם עושים את זה, צריך לתת איזושהי נקודה מקורית משלך - או לפחות לעשות כזה סיפור מדהים עד שנגיד שאמנם הוא נדוש, אבל לא אכפת לנו כי נורא כיף לקרוא אותו.
הסיפור שלך לא עושה אף אחד מהשניים.

נדושות היא *לא* תלוית קורא. יכול להיות שקורא שלא נחשף לכמויות המד"ב והפנטסיה שחברי הפורום הזה נחשפו אליהן לא ידע שמה שהוא קורא אינו מקורי, אבל זה לא ישנה את העובדה שזה לא מקורי.
הנה דוגמה. נניח שכתבתי סיפור שמדבר על ארבעה ילדים שמוצאים בעליית הגג שלהם ארון שדרכו הם מגיעים לארץ פלאות מוזרה, שנשלטת על ידי מכשף מרושע, ושהדבר הכי קרוב ל"אלוהות" שם הוא דרקון מאוד אינטליגנטי וטוב לב. הילדים מצילים את המצב וחוזרים מיד הביתה. נניח שאף פעם לא קראת משהו כזה, ואתה תגיד שזה מקסים, רעיון מבריק וכו'.
נניח שהראת את זה גם לנונין, והוא בא ואומר שזה נדוש, ולמעשה סופר אלמוני בשם ק.ס. לואיס כתב משהו מאוד דומה. לא בדיוק אותו סיפור, אבל בדיוק אותו הרעיון, וזה נראה לו נדוש.
אז מה? אז תגיד שהסיפור שלי נדוש עבור נונין, אבל לא נדוש עבורך?
לא, הסיפור שלי יחשב לנדוש. הפעולה הנכונה תהיה להפנות אותך אל "האריה, המכשפה וארון הבגדים" של ק.ס. לואיס, שם הופיע הרעיון.

כשאנחנו אומרים שמשהו הוא נדוש, אנחנו מתכוונים שזה הופיע כבר בהמון מקומות אחרים (אפילו העץ שמתחתיך), וזה לא מחדש לנו שום דבר. וזה שאנשים אחרים לא קראו את המקומות האחרים האלה, לא משנה כלום.