כי *אתה* תפנים דבר או שניים:

א. *אני* יסדתי את הפורום הזה, ילד, אז הואל בטובך לא לספר לי מה מטרתו. למעשה, *אני* אספר *לך* מה מטרתו: הוא מיועד ל*שיפור* כתיבתם של המשתתפים בו, וזאת תוך שימוש ב*כל* אמצעי מילולי העולה על דעת הקוראים ואשר אינו חרפות וגידופים סתם.
ב. כל סיפור המפורסם כאן נדרש להיות המושלם ביותר, המצוין ביותר אותו מסוגל המחבר להוציא תחת ידו - אם מבחינת עריכה וסגנון, ואם מבחינת רעיון, עלילה ודמויות. *אין תירוצים*. אין "זה הסיפור הראשון שלי", אין "כתבתי את זה מזמן ושכחתי", אין "אני לא מכיר את הז'אנר". אתה רוצה דברים כאלה - יש ברשת כל מיני פורומי כתיבה יוצרת, שם יסבירו לך אנשים כמה אתה חמוד. *לא כאן*. הקוראים כאן מתבקשים להתייחס לסיפורים כאילו היו הם (הקוראים) עורכים במגזין מד"ב/פנטסיה מכובד הנדרשים לשקול האם לפרסם את הסיפור. *זו* הגישה, *זו* הרמה. קשה? באסה.
ג. "נדוש" *לא* תלוי בפירוש במי שקורא - זהו תירוץ זול ומוכר של כותבים מתחילים. ברוך הבא לעולם האמיתי. "נדוש" הוא מה שנטחן כבר לעייפה *וגם* אינו מציג כל זוית חדשה ומעניינת. נושא זה הנו בעל חשיבות עליונה *לך*, היות ועוד כמה "סיפורים" כגון זה המצוי למעלה יגרמו לקוראים לדלג בשאט נפש על סיפוריך הבאים, נדושים או לא.
למשל, אם להשתמש בדוגמאותיך אתה: בני-לילית וגמדים כיכבו, אמנם, באגדות ובסיפורים בזמני קדם, אך *אף אחד* לא יצר עולם שלם ומפורט כזה של טולקין לפניו (או אחריו, אגב), וזאת עוד בטרם נזכיר את שימושו העילאי של זה בשפה האנגלית. או, למשל: מכונת הזמן הומצאה ע"י ה. ג'. וולס ומאז נלעסה לעייפה, אבל מדי פעם עדיין כותב מישהו סיפור *מקורי* על מכונת זמן - "האיש שרצח את מוחמד" של בסטר, למשל, או היינליין, בסיפור ששמו פרח מזכרוני, שהיה הראשון להדגים "לולאת זמן". *אפשר* לכתוב על נושא "לא מקורי" ולמצוא בו דברים חדשים, אבל *אתה* לא עשית זאת. לא היה ולו שמץ מקוריות בסיפור שלך, האם אתה מבין? *כלום*. *גורנישט*. אתה יכול לצעוק מכאן ועד הודעה חדשה שלא אוהבים אותך, שסגנון התגובות לא יאה לך, שלא נותנים לך רספקט - העובדה היא כי *הסיפור לא טוב, לא מקורי ולא מעניין*, נקודה. כל עורך ספרותי מתקבל עד הדעת היה מעיף את הסיפור משולחנו לאחר פסקה או שתיים.
ד. האחרון היכול להעביר ביקורת על סיפורך הוא אתה עצמך. פרט לאי היותך אובייקטיבי, הרי שבמקרה הספציפי הנ"ל אתה גם חסר נסיון מספיק (ע"פ הודאתך) לשיפוט כללי של יצירת מד"ב או פנטסיה. מה מוזר הוא הדבר, כי במקום להגיד תודה ולבקש "תנו לי עוד מהמר, המר הזה", אתה מעז לזקוף ראש ולספר לנו כי אתה "אוהב את הסגנון"! ואללה! במצבך, כמשתקף בכתיבתך, כדאי לך מאד *לשתוק*, *לאמץ* את התגובות הקשות אל לבך ו*ללמוד*.
ה. נסיון בז'אנר הוא *חיוני* לכתיבה בו, *נקודה*. אתה בפירוש *לא* יכול לכתוב פנטסיה טובה ללא היכרות *מעמיקה* של התחום, כנ"ל מד"ב, כנ"ל ספרות ככלל. כאן אין כל ויכוח - מדובר בעובדה שרירה וקיימת. אתה יכול לצעוק על קיפוח ואי הגינות עד מחר, אבל עובדתית - סיפורים של כותבים המכירים את הז'אנר יצליחו, יתפרסמו, יזכו להערכה, ואילו סיפורים כגון הדבר העצוב ההוא מלמעלה יזכו, במקרה הטוב, לחיבתה של כתה ז' 4 בביה"ס היסודי בקרית אתא.
ו. אם סגנון הכתיבה בפורום זה קשה עליך - מה חבל. אלה הן עובדות החיים, ועמן תאלץ להתמודד. אין רספקט, אין כבוד, אין קרדיט. יש סיפור *טוב* או *לא טוב*. זהו.
ז. מבטא נכונה את הרגשתי לנוכח טענותיך המבעיתות מלמעלה.
ח. הסיפור שכתבתי לצורך ההדגמה הוא *מתנה* גדולה ונדירה, ממני אליך. קרא בו, שנן אותו, הגה בו יומם וליל, ואולי תבין.