שהסיפור הזה של NY טוב בהרבה מהסיפור של שמואל. הוא לפחות הצחיק אותי פעם-פעמיים.
תסלחו לי, אבל כל עניין סיפורי המו"ד נטחן (כאן ובמקומות אחרים) עד להקאה מוחלטת. אתה היית רציני כשחשבת שהפואנטה (עלק פואנטה) תפתיע מישהו? רואים שזהו סיפור מו"ד מהשניה הראשונה. הוא מזכיר במידת מה את הסרט 'מבוכים ודרקונים' - ומביך כמוהו.
שנאתי את המעברים משפה גבוהה לנמוכה, שלא לדבר על השפה הצה"לית, שמקומה לא יכירנה בכלל בסיפור כזה. ההומור דלוח ומיושן (קוליפורמים בחומוס? זה משנות השמונים בערך), והיתרון היחיד של הסיפור הזה על הסיפור של סיר מגיס שפורסם יום קודם הוא שהוא קצר יותר.
כמו NY, אני מציע שתקרא הרבה. אפשר אפילו להתחיל מהסיפורים הטובים של הפורום הזה, שחלקם עסקו באותם נושאים בערך. קרא סיפורים של שלמקו ו- NY כדי לראות איך משלבים מד"ב/פנטזיה עם הומור. היה סיפור חביב בשם 'צמ"פניקים' ששילב כוחות פנטסטיים עם הוויה צבאית בלי להוציא את הקוראים מדעתם. ואם אתה מתעקש לעסור בקשר בין הדמות לשחקן במו"ד, אתה מוזמן לקרוא את 'קווים לדמותו של שחקן' של ננסק, סיפור שלפחות *מנסה* למצוא זווית פחות שגרתית על הנושא (גם אם הוא לא הכי מצליח בכך...) .