עוד נתליתי בתקווה שאכן מדובר בפארודיה סבירה על מו"ד. אבל אז באה ההערה "לא נועם" (וכמובן הסוף) והוכיחו שבסך הכל, זהו סיפור פנימי, עם בדיחות פנימיות. לא שזה תמיד רע, אבל כאן זה לא יצא מוצלח ביותר.

נכון, יש בסיפור הרבה בדיחות. אבל בשלב מסוים, מגיע ה"אז מה" האימתני. מה יש בסיפור חוץ מבדיחות? לא הרבה.

למותר לציין, שלמרות לא מעט בדיחות לא רעות, את הסיפור (?) בכללותו לא אהבתי.

ועוד משהו- התרגום של שמות הגיבורים לאנגלית הוא מאד, מאד, *מאד* מעיק. כשכבר מגיעים לקטעים בהם זה הופך לבדיחה, זה כבר העיק מדי.

חוץ מזה, בוא איתי לטנטלוס V. ישנה לך את המוח לחלוטין.