חבל שכבר איננו נהנים מקריאת "רמה קמה רמה נמה", כבעבר. אללי, היכן הם ימי "גנן גידל דגן בגן" העליזים? היו זמנים בהם היינו מתרגשים, זכורני, גם מצליפה מדוייקת באסלה.
אך הם חלפו, ימי ילדותנו המאושרים. חבל - אבל זה מה יש.
חבל גם לשמוע תירוצים מבהילים כל כך, ביחוד לנוכח סיפור כזה המצוי למעלה, שהנו רעוע כמעט מכל בחינה שהיא - נטול דמויות, עלילה, עומק, מסר, משמעות או עניין. ממה בדיוק אנו אמורים להתרגש? מהדיאלוג העילג בין שתי ה-"דמויות" (מחוסר מלה טובה יותר)? מאי-קיום הפואנטה? מ-"תיאורי הנוף", ירחם אללה על נשמותינו?
בקיצור - בשביל כבוד צריך לעבוד. מילות מפתח ורמזים לבאות: *תוכן*, *משמעות*, *עלילה*, *דמויות*, *רגש*, *התחלה*, *אמצע* ו-*סוף*.