בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
גן-חיות, חלק 2
נכתב ע''י: וינסנט (IP Logged)
תאריך: 11:45 02/01/2002

גן עדן, חשב סנייק לעצמו. פשוט גן עדן.
הוא שכב על מחצלת ליד ביתו. ביד אחת החזיק חתיכת מזון מרובעת מתקתקה, ובשנייה חיבק את קרוליין, הבוחרה מקליפורניה. סבב היזדווגות... חובה נעימה...
אוכל בחינם. בחורות בחינם. החיים היו פשוט טובים.
ואיך שהמושבה השתנתה!
השנים הראשונות היו קשות. החורף הראשון מוטט את המורל כמעט לחלוטין. אולם הם התגברו. עוד ועוד אנשים המשיכו להופיע – עד שמנו ארבעים לערך, אוז הפסיקו. כיום ישנם ילדים במספר הזה לפחות, ועוד היד נטויה. והבקתות העלובות? לא היה להם עוד זכר. המושבה כיום נראתה דומה יותר לכפר-נופש רומאי מאשר למחנה הפרימיטיבי שפעם היתה. ממש תענוג לעיין. בתי עץ ואבן מרווחים השתרעו לאורך העמק הקטן כולו, עם גגות עשויים חרס חום, ועצי פרי נטועים ביניהם.
ומי זה הולך ובא במורד השדרה? לעזאזל, זה אנג'ל. הנונדניק הקטן. מה הוא רוצה הפעם?
"סנייק, לכל הרוחות! אני מחפש אחריך בכל מקום!"
"לא היית צריך להיתרוצץ כל כך הרבה, אנג'ל. הייתי כאן כל הזמן."
"זאת בדיוק הבעיה! היית אמור להיות בבית-הילדים. היום תורך לנקות שם."
"מצתער. הייתי עסוק מדי בלעשות חדשים." אמר סנייק בגיחוך, כשהוא טופח בחיבה על ישבנה של קרוליין.
אנג'ל נעץ בו מבט כעוס. "לפעמים נדמה לי שאתה נהנה מזה יותר מדי."
סנייק לא יכל למנוע מחיוך רחב ושבע-רצון להיתפשט על פניו.
"מה הבעיה שלך, אנג'ל? אתה כבר שבוע רודף אחרי כמו קרציה. תרגע. תפוס מחצלת. שכב קצת בשמש. אתה נראה כמו מישהוא שזקוק למנוחה."
"אתה הבעיה, סנייק." ענה אנג'ל. "אתה לא עובד. אתה משתמט. אתה משתמש בעצים והלבנים שלנו כדי להקים את הבית המפואר שלך ואחרי זה אתה פשוט עוזב הכל כאילו לא אכפת לך!"
"אני עזרתי לאסוף את העצים והאבנים האלה בדיוק כמו כל אחד אחר. וחוץ מזה, מה בוער לך? תסתכל סביבך. המושבה עומדת על תילה, יש מזון בשפע, ממש גן-עדן!"
אנג'ל נעץ מבט זועם בעוגיה המרובעת שבידו של סנייק.
"זאת בדיוק הבעיה. המזון הארור הזה. יש כאן יותר מדי גן-עדן, לעזאזל!" אנג'ל צרח. "אתה לא חושב על עתיד המושבה! מה יהיה עם הילדים שלנו? גם הם יאכלו את המזון החייזרי הזה עד שהם ישכחו מה זה לגדל מזון? ויגורו במושבה שלנו עד שהם ישכחו מה זה לבנות בתים? הם חיזרו להיות – להיות החיות שאנחנו לא רצינו להיות!"
"זאת תהיה הבחירה שלהם, אנג'ל." אמר סנייק. "מה קרה ל-'לא נכפה את דעתינו על אף-אחד'? "
חיוך החלטי התפשט לפתע על פניו של אנג'ל.
"אני לא אכפה עליהם. אני פשוט לא אתן להם." הוא אמר. "לא יקום ולא יהיה!" והוא פנה משם בצעד מהיר.
מה המטורף הזה מתכנן? חשב סנייק. לעזאזל. אני צריך לדבר על זה עם אדם.

סנייק מצא את אדם ב"משרדו" שהיה בבנין האדמיניסטרציה של המושבה, רכון מעל מפה של האזור עם מספר חברים.
"אני אומר שאם נתקדם במהירות לאורך הנהר מערבה, נוכל להגיע אל גבול הכיפה די במהירות. אולי אפילו נוכל להעזר בקאנו. כל הענין לא יקח יותר ממספר שבועות."
זה היה ויטוריו, אחד מסיירי המושבה. חבריו הינהנו בהסכמה.
"על פי כל העדויות" ענה לו אדם, "הנהר נשפך במהירות לים, סביר להניח שעוד לפני הכיפה. מה תעשו אז?"
סנייק חייך. זה היה שוב הדיון הישן כיצד ניתן להגיע אל שולי ה"כיפה" שהקיפה כביכול את המושבה.
לדעתי אתם רודפים אחרי הרוח." התערב סנייק בויכוח. "תעלו על אחת הגבעות הגבוהות ותסתכלו בעצמכם. הכיפה נראית שנמשכת על אלפי קילומטרים. עד האופק כמעט. הנכדים של הנינים שלנו לא יגיעו לשם!"
"זה לא ענין של היתישבות" אמר ויטוריו. "זה ענין של מחקר מדעי! אני רוצה לדעת אם הכיפה הזאת קיימת או לא, וממה היא עשויה!"
אדם קטע את הויכוח בהינף-יד החלטי. "כרגע העדיפות הגבוהה יותר היא להמשיך לחפס עורקי מתכת בהרים, ויטוריו. אתה רשאי, כמובן, להעלות את ההצעה לפני האסיפה, אבל אני לא אתמוך בה."
הוא קיפל את המפה כדי לסמן את סוף הדיון, וויטוריו וחבריו עזבו את המקום, כשהם ממלמלים בכעס בינם לבין עצמם.
"עבודה, עבודה, עבודה." אמר אדם בחיוך. "מה רצית, סנייק?"
"רציתי לדבר אתך על משהו." ענה סנייק. "אבל בא קודם ניקח אוכל מהמתקן. עוד מעט יהיה הזמן לארוחת צהריים."
אדם הסתכל החוצה. השמש היתה כמעט ברום הרקיע.
"רעיון טוב. תן לי רק לקרוא לאיב."
בזמן שאיב באה, נשמעו פתאום צעקות מכיוון הכיכר.
"מה קורה?" שאל אדם.
צעיר התפרץ לתןך ה"משרד". "אנג'ל מתפרע בכיכר!" הוא צעק.
"מענין" אמר סנייק, "בדיוק על זה רציתי לדבר איתך."

המשגיח אשר צפה אל הגן היתבונן במתרחש בחוסר אמון.
היזהירו אותו שהחיות הן פראיות ובלתי-צפויות, אבל דבר כזה הוא עוד לא ראה. בניגוד לכל הגיון בריא, הסתערה אחת החיות על תחנת חלוקת המזון, וניסתה להרוס אותה בעזרת כלי פרימיטיבי כלשהוא, במכות נמרצות. לצורך מה? איזה טימטום! מדוע לחיה, בלתי-מפותחת ככל שתהיה, לתקוף את מקור המזון שלה עצמה? מוזר מאד. יש לקרוא לזואולוג מומחה מיד.

גם אם עצמו, שהגיע עם איב וסנייק לא האמין למראה עיניו. אנג'ל, מצוייד במצ'טה הגדולה שלו, ניסה נואשות לשבור את מתקן המזון. הוא חבט בו בעוצמה רבה, אך המתקן אפילו לא נשרט. קהל של סקרנים מכל רחבי המושבה התאסף מסביבו.
אדם חייך. "אנג'ל, תפסיק. אין לך שום אפשרות לפגוע במתקן הזה. לא עם משהו שיש לנו במושבה, לפחות."
אנג'ל פנה אליו כשעיניו רושפות גיצים.
"מכל האנשים" אמר אנג'ל, כשהוא מצביע על אדם בחוד המצ'טה, "דווקא אתה, אדם, היית צריך צריך להבין. המתקן הזה הוא סכנה! כל עוד אנשים יאכלו ממנו, כל עוד אנשים יקבלו אוכל בחינם, לא תקום פה מושבה, תרבות אמיתית!"
אנג'ל פנה אל הקהל, מצביע עליהם בתנועה רחבה של הלהב.
"תרבות אמיתית," הוא אמר, "כמו התרבות שרצינו להקים, לא נולדת מתוך אכילת-חינם! היא נולדת מתוך קשיים ומאבק! מתוך הצורך לכבוש שטחים, לגדל מזון, להיתקדם!"
"מה אתה מציע, אנג'ל?" שאל מישהוא מהקהל, שהכיל כעת את רוב חברי המושבה.
"אני מציע שנשמיד את המתקן הזה ושאיש לא יאכל ממנו עוד לעולם. ואם באמת אי-אפשר להשמיד אותו, אני אומר שנקבור אותו מתחת לאדמה ואבנים, ושבשם אלוהים, איש לא יגע בו יותר!"
אנג'ל נעמד מול פתח המתקן, ונעץ אצ המצ'טה שלו בקרקע, כחרב מאולתרת.
"רק כך" הוא אמר בנחישות, "נוכל להפסיק להיות חיות."
רחש של הסכמה נשמע בקהל. סנייק נראה מאד לא מרוצה מהענין. הוא פנה אל אדם.
"אדם, תעצור כבר את הטימטום הזה. אנחנו לא יכולים פשוט לזרוק דבר כזה! זה טרוף! אין בזה שום טעם!"
אדם הניד בראשו לשלילה. "לא, אנג'ל צודק. כולנו טעינו כשהמשכנו להישתמש במתקן הזה. זהו פשוט חטא. אני מציע שנעלה את הדבר להצבעה מיידית."
יידים הורמו. מהוססות – אבל רוב.
"נפלה החלטה." אמר אדם. "הביאו אבנים גדולות."
סנייק התפרץ. "אתם לא יכולים לעשות לי את זה! אתם לא תמנעו ממני לקבל את האוכל שלי! מטורפים!"
הוא פנה בכעס אל עבר המתקן. אנג'ל נעמד מולו.
"אני אעצור אותך." הוא אמר.
סנייק רץ לעברו.
אנג'ל הרים את חרבו.

הזואולוג והמשגיח היתבוננו במתרחש בעצבנות.
עכדיו היתה מהומה רבתי בין החיות. כמה מהחיות החלו לגלגל אבנים גדולות כדי לחסום את המתקן. חייה אחת נסתה למנע מהן, ונפצעה קשות באברי-האחיזה שלה שכפתחה בריב עם חייה אחרת, שהחזיקה כלי פרימיטיבי כלשהוא.
"למה הן מתנהגות ככה?" שאל המשגיח בחוסר-אונים.
"אין לי מושג ברור." ענה הזואולוג. "הן מתנהגות מאד מוזר לאחרונה. הן החלו לגדל מזון מיותר ולעשות נזקים לסביבתן. כנראה שזה חלק מהאלימות שטבועה באינסטינקטים החייתים שלהן."
"אולי הן חושבות שהמזון שלנו רעיל?" שאל המשגיח.
"או שיש להן מחזורים שונים של תזונה." ענה הזואולוג. "אני לא יודע."
"אז מה נעשה?"
"נראה שיש להן מספיק מזון. תן להן לעשות מה שהן רוצות. אם הן באמת תקבורנה את המתקן, כבה אותו עד שיחשף מחדש."



נושא נכתב על ידי נשלח
  גן-חיות, חלק 1 וינסנט 11:43 02/01/2002
  גן-חיות, חלק 2 וינסנט 11:45 02/01/2002
  גן-חיות, חלק 3 ואחרון וינסנט 11:46 02/01/2002
  אהם אהם גל 12:29 02/01/2002
  RE: אהם אהם וינסנט 13:06 02/01/2002
  אהם אהם אהם גל 13:24 02/01/2002
  אהם אהם אהם אהם וינסנט 13:51 02/01/2002
  אהם אחרון - ולישון גל 14:19 02/01/2002
  אני דווקא אהבתי את המקום שבו Boojie 03:40 03/01/2002
  אה, כן, עוד דבר: Boojie 03:44 03/01/2002
  הערה יפה, בוג'י וינסנט 05:22 03/01/2002
  אבל סקילה זה יותר *כיף*!!![[ל''ת]] Boojie 06:09 03/01/2002
  לי השמות יותר הזכירו את All My Sons. Sabre Runner 08:28 03/01/2002
  אכן, אהם ואהם. NY מאושר 14:54 02/01/2002
  אבוי, אני מסכימה עם ניר. מישהי עם ניק מתחכם 02:38 03/01/2002
  בדבר אחד אני לא מסכים וינסנט 03:38 03/01/2002
  אם כך אז: נונין 04:00 03/01/2002
  בניסיון לא להישמע כמו טייפ-רקורדר תקוע.. שלמקו 05:56 03/01/2002
  לכסיקון טרקי סיטי לא מדבר על זה גרומיט 13:12 04/01/2002
  עוד כמה בעיות. Afalknon 13:58 03/01/2002
  לתומי הייתי סבור וינסנט 00:24 04/01/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.