בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
הרעיון החדש של מוטי
נכתב ע''י: alonwho&what (IP Logged)
תאריך: 14:32 15/12/2001

עכשיו שקט, התהפכתי על המזרון פעם אחר פעם, מציץ בכוכבים שנתלו על החלון. אף פעם לא הסתכלתי עליהם בצורה הזו. זה תמיד היה כמו להסתכל על מפה. אין שום בעיה לזהות כוכבים מיושבים. המיושבים נראים צהובים, הלא מיושבים נראים כמו פעם, לבנים. אבל היום הבטתי בהם אחרת, מחשבות שלא חשבתי מעולם התעוררו בי. נורת החיווי שבגב ידי אותתה לי שפעילות חשמלית קיצונית נרשמת ברגעים אלו. שום גירוי חיצוני לא היה פעיל. הגירוי היה פנימי. אזור במוח לא מנוטר ייצר מנה הגונה של חשמל וחימם יתר על המידה את המעבד המרכזי. לא יכולתי להירדם. שעה ארוכה המשכתי לבהות בכוכבים. לא יכולתי להסביר את המחשבות האלו. לא יכולתי לראות אותם, לא יכולתי לשמור אותם לאחר-כך. השירות לעיבוד מחשבות מתנתק בשעה תשע בערב. ניסיתי לפרש אותם במילים ולא הצלחתי. שחררתי כמות נוספת מההורמון שאחראי על השינה ולבסוף הצלחתי לעצום את העיניים.

בשעה תשע בבוקר הקשר למחשב המרכזי חודש. התיישבתי בכיסא העבודה והתחברתי לרשת. לאחר שניה וחצי פתחתי את הדלת למדגרה. כל שלושת הרעיונות שבראתי במהלך השבועיים האחרונים היו מוטלים מתים ללא רוח חיים. עיניהם היו פקוחות במבט מופתע, ידיהם פרוסות לפנים כמנסים לעצור מישהו מלהתקרב אליהם. החדר לא היה מופרע. מסודר כמו שעזבתי אותו אתמול בשמונה וחצי בערב.

זה מעולם לא קרה לי, מעולם. פתחתי ערוץ תקשורת נוסף לעמדת המנהל.

"אדוני..."
"כן מוטי, מה רצונך?"
"אני חושב שמשהו קרה לי, אני לא יוכל להגיש לך שום רעיון, לא היום ואולי גם לא מחר, משהו מאד מוזר קרה"
"ובכן מוטי מה קרה?"
"אני לא יודע, אני מעדיף ליצור קשר עם התמיכה הטכנית."

סגרתי את הערוץ התקשורת עם המנהל ופתחתי ערוץ נוסף לתמיכה הטכנית.

"שלום מדבר מוטי"
"כן מוטי, במה ניתן לעזור לך?"
"אני לא יודע בדיוק מה לומר. כל הרעיונות במדגרה...", עצרתי לשניה, מנסה לבחור בתיאור הנכון, "חכה שניה. אני מחבר אותך לחדר העבודה שלי."

חיברתי את הצמתים שלנו, הזנתי את הכתובת ואת המפתח. בזמן הזה פתחתי ערוץ נוסף למזכירה שלי והודעתי שאני לא מתכוון לקבל שום הודעות היום.

נורת החיווי על גב ידי הבהבה בצבע צהוב ואחר כך בירוק.

" מדבר מוטי, קבלת את המפתח למדגרה שלי?"
"תשמע מוטי, יש לנו בעיה. המפתח לא אושר."
"מה זאת אומרת לא אושר? אבל זה המפתח!"
"אני יודע, אני יודע. תראה אנחנו מנסים כרגע לפרוץ פנימה."
"אבל... אני לא מבצע שום התנגדות. אני לא מבין, אני כרגע נמצא בתוך החדר שלי, ובכלל לא שומע כלום."
"אתה יכול לפתוח לנו את הדלת?"

פתחתי את הדלת, אף אחד לא עמד בחוץ.

"פרצנו את הדלת, רק רגע, מישהו נמצא אצלך במדגרה... "
"אין פה אף אחד!"
"הוא נעלם. הוא פשוט נעלם.
"מה זה היה?"
"אני חושב שזה היה – אישה "
"זה לא יכול להיות, זה פשוט לא יכול להיות, אתם נמצאים בחדר אחר."
"בוא נעשה השוואת כתובות ומפתחות."

התוצאה היתה חיובית, הכתובות היו זהות וגם המפתחות.

"מוטי, אני מבקש ממך להתנתק ולהתחבר שוב למדגרה."

הדלת היתה פתוחה, שני אנשי חדר ההתקנות עמדו במרכז החדר כאובדי עצות.

"אני לא פשוט לא מבין, פתחתי היום את הדלת וראיתי את שלושת הרעיונות האחרונים שעבדתי עליהם מוטלים מתים, כאן בדיוק איפה שאתם עומדים. מה קרה כאן לעזאזל?"
"ההשערה היחידה אומרת שהמדגרה שלך עדיין היתה טעונה בזיכרון השמור גם לאחר שנסגרה מערכת ההפעלה שלך. כשנכנסת היום בבוקר קיבלת רק העתק של המדגרה, המדגרה הזו הוזנה בנתונים שלא בשליטתך. אני עדיין לא יכול להסביר מה קרה, אבל ברגע שסגרת את הדלת, הזיכרון הוירטואלי שלך התנקה. זה נראה כאילו משהו מחק את המדגרה שלך וייצר מדגרה אחרת במקומה... ומי האישה הזו? ממתי רעיונות נראים כמו אישה ?"
"אני לא יודע."
"מוטי אנחנו צריכים שתגיע למעבדה במהירות האפשרית, אנחנו חייבים לראות מקרוב את המעבד שלך."

השעה היתה 9:10 ,בפעם הראשונה לאחר חמש שנות עבודה, נאלצתי להפסיק לעבוד ולהתנתק מהרשת.

מחשב הבניין קיבל את הכתובת החיצונית והזין את סיפור הדרך לקפסולה (חפץ דמוי כדור אליפטי שנע ברשת של כבישים תת קרקעיים) שחיכתה בחניה. התנעתי והוסעתי למעבדה. אני גר בקבוצת איים מול חופי תל-אביב. זו שכונה ישנה יחסית שנבנתה לאחר תחילת יישום החוק העשרים וחמש. החוק אומר " אין לגור מעל, מתחת ועל פני תל-אביב".

הושבתי על שולחן התקנה טיפוסי. שני ערוצי תקשורת נפתחו. הראשון עבור המנתחים והשני עבורי.

"תראה מוטי, מה שאנחנו הולכים לעשות זה קודם כל לסרוק את כל הרישומים שנאגרו במערכת ההפעלה שלך ב 24 שעות האחרונות. מה שלא נמצא שם אני מאמין שנמצא ברישומי המעבד שלך. רק לאחר מכן אם נרגיש שלא הגענו למסקנות ברורות. נכנס למעבד שלך.

כל פעולה שחלק ממנה מעובד על-ידי בן אדם וחלק ממנה מעובד על-ידי מחשב חיצוני לא ניתנת לחישוב מדויק. לא ידעתי מתי התהליך הזה אמור להסתיים, עיני היו תלויות בתקרה מנסות לעצור את הזמן ככל האפשר. בקיר ממולי רוקעו 11 החוקים החדשים מאז הוחלט על שימוש באמצעים מלכותיים בגוף האדם. החוק הראשון אומר ש"לכל אדם חייב להיות יעוד בחיים". החוק השני אומר ש"יש לאפשר לתודעה להתגבש באופן עצמאי עד גיל המעבר- הוא גיל 18." בגיל 18 עובר האדם ניטור אשר בסופו מורכב מעבד בהתאם לתודעתו של האדם. בשנת 2050 ניתן היה למפות 95% מהמוח האנושי. הבדיקות העלו, שתיאוריית האונה הימנית והאונה השמאלית אינה נכונה. האדם מסוגל לתרגם הן רגשות והן מחשבות בצורה לא אחידה. לאחר איסוף הנתונים ובניית אוכלוסיות מיקוד ניתן היה לקבל אחידות ברמת קבוצות. המחקר הוכיח ששיטות החשיבה והרגש של האדם אינם קשורים למיקום גיאוגרפי או אתני. בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, הגדרת גזעי האדם הוגדרה על פי צורת העבודה של מוח של האדם ולא על פי מראהו החיצוני.

"מוטי, תתעורר"
"מצאתם משהו? הצלחתם לתקן את זה?"
"לא מצאנו שום דבר במערכת ההפעלה שלך שיוכל להעיד על כשל, אבל כן מצאנו כמה רישומים לא שגרתיים בקובץ השייך למעבד המרכזי שלך. בשעה 9:32 בערב מישהו בעל כתובת לא ידועה ניסה להתחבר למחשב המרכזי שלך. וזה חוזר שוב בשעה 10 ובשעה 11:30 , בשעה 8 בבוקר למחרת הופיעה הודעת כשל – התקנה נכשלה.
"איך זה יכול היה לקרות, לא הייתי מחובר באותה שעה לשום אמצעי תקשורת חיצוני."
"מה עשית באותם שעות?"
"קצת לא נוח לי לדבר על זה."
"אני מקווה שלא עברת על החוק."
"תראה אני בסה"כ הכרתי מישהי אתמול, ישבנו במשך שלוש שעות ודיברנו, רק דיברנו, ללא התערבות של המעבד, ולא שימוש בסורק מראות כלשהו. הרי מערכת ההפעלה מכבה את עצמה לפי החוק בשעה 9:00 בערב, אתה יודע שאני לא יכול להתערב בפעולות האלה."
"איך הכרת אותה?"
"מתוך המאגר."
"מה עשית אחר כך."
"חזרתי הביתה, הלכתי לישון, קמתי בבוקר והתיישבתי על כיסא העבודה."
"טוב, אני מצטער, אבל תצטרך לבלות אתנו לפחות עוד כמה שעות. אנחנו נאלץ לעבור את התהליך."

נשכבתי על שולחן ההתקנה. לאחר דקות מספר הוסרה הקליפה החיצונית של המוח. וילון הפריד בין שאר ראשי וגופי, בצד אחד המנותח, בצד השני המנתחים. המשכתי להביט בחוקים בזמן שהמנתחים החלו את עבודתם. החוק השלישי – "כבוד האדם וחירותו הוא ביחס ישיר להתאמתו לקבוצה. כבוד הקבוצה וחירותה היא ביחס ישר להגדרתה". אני הייתי משויך לקבוצה קטנה אך לא מבוטלת שנוסדה רק לפני 50 שנה. קבוצה שבבסיסה אחראית על יצור ושיווק רעיונות. לא עוד סופרים, לא עוד משוררים, לא עוד מחזאים, לא עוד תסריטאים. כל אלו היו עכשיו תחת ההגדרה - מגבש רעיונות - מקצוע המגדיר, צורה חדשה של המחזה, יכולת לתרגם רעיון מופשט ככל שיהיה להמחזה מותאמת לקבוצות השונות שהוגדרו בעולם. החוק הרביעי אומר – "לא יתכנו יחסי גומלין בין קבוצות שונות שלא על בסיס משותף". החוק הזה לצערי ולצער רבים אחרים, אילץ אותנו לחיות חיים מאד מתוכננים בהעדר ספונטניות בסיסית. החוק אילץ אנשים לקבוע, לברר, ליישם ולהחליט כל דבר ללא יוצא מהכלל מראש. אם באישור של המחשב המרכזי ואם ללא אישורו לאחר שמערכת ההפעלה נסגרת.

"אני חושב שסיימנו כאן, מוטי. לצערי לא מצאנו כלום. בצענו כוונון במערכת ההפעלה שלך. וניקנו כמה תאים מהזיכרון. הכנו לך מדגרה חדשה. מחר תוכל לחזור לעבוד. אני מציע לך שתנוח עד מחר."

חזרתי לקפסולה ומשם פיניתי ישר הביתה. נשכבתי על המזרון, מערכת ההפעלה היתה עדיין עסוקה בעיבוד הנתונים החדשים שהוזנו אליה. הקשרים הישנים נוצרו מחדש אחד אחרי השני. עצמתי עיניים ונרדמתי. בשעה 9:00 בערב מערכת ההפעלה כבתה בצורה אוטומטית.

קמתי מהמזרון והזנתי כתובת חיצונית חדשה למחשב של הבניין. את הכתובת הזו קיבלתי רק אתמול בשעה 11:30 בלילה. לבשתי את מיטב המחלפות שמצאתי בארון וירדתי למטה.

אתמול בלילה בשעה 9:30 עברתי על החוק הרביעי. הכרתי משהי במקרה, ללא תכנון מוקדם. לא חיפשתי במאגר. שיקרתי. פגשתי אותה בחלקיק שניה כשנסגרה דלת המעלית. חיכיתי בחוץ במסדרון למעלית וירדתי אחריה. אני לא יודע איך הצלחתי אבל הגעתי לקפסולה שלה לפני שנסעה. זהו מעשה לא מקובל. היא הביטה בי ופתחה את הדלת. אין מקום לשני אנשים בקפסולה, לכן היא יצאה החוצה. אני לא יודע איך זה קרה ומה גרם לזה. אבל במשך שעתיים ישבנו ודיברנו.

בשעה 11:30 עברתי גם על החוק החמישי, "לא ימסור אדם מידע על אופי הקבוצה, תפקידה ואת דירוגה לשום אדם מלבד מעסיקו.", איך יכולתי שלא, מחשבות שלעולם לא חשבתי, תחושות שלעולם לא חשתי תקפו אותי גלים גלים...

הקפסולה נעצרה מתחת לבניין בו היא עבדה, חיכיתי בפינה עד השעה 9:30 והיא הגיעה. נורת החיווי זהרה באור צהוב - פעילות חשמלית קיצונית נרשמת ברגעים אלו.



נושא נכתב על ידי נשלח
  הרעיון החדש של מוטי alonwho&what 14:32 15/12/2001
  מאד נחמד, מאד נחמד שלמקו 14:48 15/12/2001
  RE: מאד נחמד, מאד נחמד alonwho&what 15:02 15/12/2001
  זה לא תירוץ... גל (מייפל) 16:57 15/12/2001
  לא צריך לפרט את החוקים שלמקו 19:29 15/12/2001
  הנה תירוץ חדש. אלון 01:15 16/12/2001
  טוב עד טוב מאוד לורנצו סמיית' 03:31 16/12/2001
  אתה צודק alonwho&what 04:19 16/12/2001
  RE: אתה צודק לורנצו סמיית' 04:32 16/12/2001
  RE: אתה צודק alonwho&what 06:32 16/12/2001
  אפסאלון? מה אתה עושה כאן?[[ל''ת]] גל 06:54 16/12/2001
  וורד לא יעזור. אלכסנדרה 07:17 16/12/2001
  רעיון טוב, ביצוע מגושם. אלכסנדרה 07:26 16/12/2001
  הביצוע מגושם alonwho&what 08:06 16/12/2001
  ואגב ביצוע מגושם: NY שמח וטוב לב 02:11 17/12/2001
  RE: ואגב ביצוע מגושם: alonwho&what 02:57 17/12/2001
  ניר טוב לב = Contradiction in Terms NY שמח וטוב לב 03:02 17/12/2001
  זה קצת בעייתי alonwho&what 03:34 17/12/2001
  לא. NY שמח וטוב לב 05:05 17/12/2001
  חשוב מיס גארפ 01:24 19/12/2001
  מקובל...גבולי...נו שיהיה.:)[[ל''ת]] alonwho&what 07:35 17/12/2001
  ממש חמוד יעל 04:54 18/12/2001
  RE: ממש חמוד alonwho&what 01:44 19/12/2001
  בערך כמו שכולם אמרו נונין 06:10 18/12/2001
  RE: בערך כמו שכולם אמרו alonwho&what 01:42 19/12/2001
  ביקורת אבישי 16:01 21/12/2001
  תודה על הביקורת, עובד על זה![[ל''ת]] alonwho&what 05:11 26/12/2001
  הודעה חשובה!!! alonwho@what 00:26 09/01/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.