בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
עומד על תילו (סיפור הסדנה שלי)
נכתב ע''י: Boojie על המשמר (IP Logged)
תאריך: 16:39 14/12/2001

אק חיכך את כפותיו בצלעותיו והביט במבנה במבט מודאג. הוא לא היה בטוח שהתל שלו יחזיק מעמד ברוחות החורף, וזו היתה כבר הפעם השניה שהוא מנסה לבנות את תל הבגרות שלו. בעונת החורף הקודמת, התל שלו קרס בעליבות מצערת ביותר, ואק לא יכול שלא לפרוץ בקינת אבל בידעו שאותן שעות ארוכות של בניית תל הבגרות שלו חלפו להן עם הרוח. הוא כמעט החליט שלא לנסות שוב בעונת החורף הזו - הרוח היתה כה חזקה בפעם הקודמת, שהוא לא יכול אפילו לדמיין לעצמו איך מישהו יכול לבנות תל שיחזיק מעמד. בינו לבינו תהה, ברגשי נחיתות מתגברים, איך אנשים הצליחו בכלל לעבור לבגרות. איש לא היה רשאי לראות תילי בגרות קודמים, כי כל תל בגרות היה חייב להיות מקורי ואישי לחלוטין - הזקנים טענו שכל מתבגר חייב להוכיח כי הוא יכול לפתור לבדו את בעיית העמידה מול הרוח. הוא מעולם לא הצליח למצוא תל בגרות בנוי, למרות שהחיפוש אחריהם היתה פעילות פופולרית מאד בקרב המתבגרים, והדבר גרם למסכת שמועות בלתי פוסקת לגבי כוחות הקסם שבאמצעותם הסתירו הזקנים את תלי הבגרות של אלה שעברו לבגרות, כדי להגן עליהם. על פי המסורת, ניתן לפגוע באחד מבני השבט על ידי פגיעה בתל הבגרות שלו. איש לא הודה שהוא באמת מאמין באמונות תפלות שכאלה, ובכל זאת השמועות נמשכו.
במשך חודשים אימץ אק את מוחו בנסיון נואש לעלות על פתרון ייחודי לבעיית הרוח. הוא לא חשב שהוא יגיע לפתרון שהוא וחבריו לא חשבו עליו בשיחות הנרגשות הרבות שניהלו בהחבא, לפני שהגיעו לגיל הבגרות, מעלים השערות לגבי הדרכים לעבור את המבחן. לפני שני חורפים, הוא עוד ישב עם חבריו בפינה נסתרת, כדי שהזקנים לא ישמעו אותם, והחליף איתם רעיונות נלהבים. אך נראה שאף אחד מהרעיונות שהצליחו להעלות באותן שיחות ילדות לא באמת יוכל לגרום לתל לעמוד מול הרוח. הרעיונות הללו היו רק פרי חוסר המנוחה של החורף - רעיונות נלהבים בתקופה שבה אי אפשר לעשות הרבה.
החורף. רוחות זועמות שכמעט מעיפות את האמיצים שמעזים לצאת מהמחילות, כשהשפויים מסתתרים בערי המחילות התת קרקעיות שלהם, ניזונים מהמזון שאגרו. זו היתה הסתגלות שנותרה להם עוד מתחילת ימי התפתחותם, כיצורים דמויי חרקים שוכני מחילות, וכעת היה זה כמעט אינסטינקט המוטבע בהם, להתחפר במנהרות בתקופת הרוח הגוברת. נדרש מהם אומץ גדול מאד לצאת החוצה בזמן החורף. הרוחות הגיעו למהירויות גבוהות מאד, ועוצמתן חתכה כסכין. היציאה למבחן המעבר לבגרות היתה האירוע המפחיד ביותר בחיי אדם, ואק עמד לעבור אותו זו הפעם השניה - והוא היה בטוח שהנסיון יעלה בתוהו.
אק ידע שהוא הגיע לשפל המדרגה כשניסה לשכנע אחד מחבריו לשעבר, בן גילו שהצליח לחצות את עונת הבגרות הקודמת, איפ, להסביר לו מה עשה שאפשר לתל שלו להישאר על כנו. איפ הביט בו בתדהמה מהולה בזעזוע, והסתלק בלי לומר דבר. אק ידע שאיפ לא יאמר על כך דבר לזקנים, אבל בכל זאת חש בושה צורבת על ירידתו לרמה כזו. באותו יום, כמעט החליט לוותר על בניית התל. אמנם, ללא בניית תל הבגרות לא יוכל להיות בוגר, לא יוכל לתרום צאצאים חדשים לקהילה, ומעמדו יירד לתחתית הסולם, אך ברגעים כאלה הוא חש שהוא מעדיף לחיות בהשפלה ובעלבון מאשר לעמוד מול אפסותו בנסיון לבנות תל שנידון מלכתחילה להתפורר ולהימוג ברוחות החורף.
אק גרר במלתעותיו עוד בוץ מגדת הנהר שליד המקום שייעדו לו הזקנים, והגה במרירות בחוסר הצורך וחוסר התוחלת שבתלים. איש לא השתמש בהם. בעבר הרחוק, בנו בני מינו תלי ענק מתערובת בוץ שהתקשחה עד שהיתה קשה כמעט כאבן, ואלה שימשו אותם למגורים, כמו גם להוכיח את יכולתם לתרום לעוצמתה של הקהילה. זה היה מקורה של מסורת תלי הבגרות, אבל עדיין אק חשב שזו הצדקה קלושה מאד לצורך של כל בן קהילה, בתורו, לבנות תל חסר תועלת וחסר תכלית, שאיש לא זכה עוד לראותו, ובוודאי לא להשתמש בו, רק כדי להוכיח את כוחו. הוא טייח בבוץ שבמלתעותיו את דופן התל שכבר נבנה - גבהו פי שלושה מקומתו של אק, ועדיין היה עליו להכפיל כמעט את גבהו כדי לעמוד בדרישות הזקנים. הוא החליק את הבוץ הלח ורץ לנהר להביא עוד. היה עליו למהר - לא נותר עוד זמן רב עד בוא החורף, ועד אז התל שלו חייב להיות מוכן ויבש, אם הוא רוצה שיהיה לו סיכוי כלשהו לעמוד בפני הרוח.
הוא ידע שהוא משלה את עצמו. על פי מה שלמד מהזקנים, בעבר הפרישו אבותיו חסרי הבינה חומר מיוחד ברוק שלהם, שסייע להם להקשיח את הבוץ לקשיות המדהימה שניתן היה לראות כיום בתלי העבר שעוד שרדו. אבל כיום, התכונה הזו נעלמה. לא היה בה צורך עוד. ונאסר על בוני תלי הבגרות להשתמש בחומרי בניין תעשייתיים. רק בוץ וחומרים שנמצאו באתר הבנייה שנבחר על ידי הזקנים. הוא נשף ביאוש וחזר למלאכה, מטייח כמעט בחוסר אכפתיות את הבוץ הקר על דפנות התל. הוא כבר ידע שהוא עוסק במלאכה אבודה.

החורף כבר כמעט הגיע, והתל של אק היה כמעט מוכן. מזה זמן מה הוא עבד בלי לחשוב כלל, מוציא את כל כוחותיו בבניית התל שלו בלי לחשוב אפילו על מטרתו. הבנייה הפכה עבורו להרגל. בבוקר זה הוא עסק בטיוח דפנות התל שלו, והרים את מבטו באופן אוטומטי, כפי שעשה תמיד, אל מעבר למלתעותיו המרוחות בבוץ, להביט במלוא גובהו של התל. השמש הזדהרה מאחורי פסגת התל, ולפתע אק קלט באמת את מלוא גודלו של התל - גובהו מעט יותר מפי שישה מקומת אדם, נראה כאילו הוא מצביע אל השמש בהיתמרו אליה, כאילו נשא איתו לגובה את שאיפותיו ותקוותיו של אק והניח אותן מול השמש, לבחינה. ליבו של אק רחב עליו, והוא השתנק למראה הנפלא של התל העצום שבנה בכוחות עצמו. לרגע, לחורף לא היה קיום. לרגע, התל הנפלא, המושלם, המתנשא אל השמש היה כל מה שהיה קיים.
הוא הביט בתל באהבה, חושב על כל השעות שהקדיש לו, וידע בליבו שגם אם התל לא יחזיק מעמד, עדיין הוא לא יאבד את תחושת ההישג שידע על כך שבנה, לבדו, דבר כל כך נפלא. הוא הביא עוד קצת בוץ מהגדה והמשיך לטייח את דופן התל עד חלקות.

הרוחות גברו עד כדי טירוף. אק עמד ברוח, רועד מול עוצמתה, והביט בתל שלו. הרוח עוד לא הגיעה לשיאה, הוא ידע מנסיון השנה שעברה, אבל כעת היא כבר הצליפה בדופן התל שלו ועמעמה את הברק המלוטש שהיה לדפנותיו.
אחד הזקנים קרב אליו בצעד זהיר, שלא לאבד את שיווי משקלו בגלל הרוח הגוברת. הוא קירב את לסתותיו אל אק ושאל אותו, "אתה צופה שהתל שלך יחזיק מעמד?"
אק נרעד. הוא זכר את השאלה מהשנה הקודמת. הוא נאלץ לומר את האמת המלאה. "לא".
הזקן בחן אותו במבטו. הרוח החלה לתלוש את כיפת התל, ושניהם נסוגו קרוב יותר אל אחד מעצי הענק שהעניקו להם מחסה. "אבל השקעת בו הרבה".
"כן", אמר אק בבלי רצון.
"למה?" שאל הזקן בסקרנות. "מן הסתם אתה יודע כבר כמה זמן שהוא לא יעמוד".
"כי רציתי... רציתי שהוא יהיה מושלם. גם אם הוא לא יעמוד ברוח, עדיין היה שווה להשקיע בו כדי שיהיה מושלם", אמר אק. "שום דבר שאעשה לא יעמוד לנצח. אם יהיו לי צאצאים", נימה מרירה מעט חדרה לקולו. הוא כבר לא האמין שזה יקרה. "גם הם לא יתקיימו לנצח. המנהרות שלנו לא יתקיימו לנצח. דבר שביכולתי לעשות לא יתקיים לנצח. זה עדיין לא מונע ממני לעשות דברים בצורה הטובה ביותר", הוא התריס בפני הזקן.
הזקן הביט בו בהבעה חתומה וחזר אל קבוצת הזקנים שהתגודדה תחת עץ אחר.
אק החזיר מבטו אל התל שהרוח כבר החלה לקרוע לגזרים. גזע הענק של העץ שבתוכו מצא מחסה בקושי הגן עליו מפני הרוחות הקורעות והמצליפות, והוא שוב שאל את עצמו איך יצליחו לחזור אל המנהרות. הוא לא זכר איך חזרו בפעם הקודמת, בתוך טירוף הרוח.
הרוח תלשה פיסות הולכות וגדלות מהתל שלו וסחפה אותן עמה. צבעה של הרוח הפך חום כשפוררה את המכשול העלוב שעמד בדרכה, שיא יכולתו של אדם, ונשאה אותו עמה כאבק. אק עמד והביט במיטב מאמציו המתפוררים ברוח, ולמרות אכזבתו חש שמץ מאותה גאווה שחש כשבנה את התל. זה היה תל נהדר. הרוח היתה חזקה יותר. הרוח תמיד היתה חזקה יותר. אבל התל היה נהדר.
הזקנים סימנו אליו. הוא הניח לעצמו להיסחף עד העץ הסמוך, שלצדו חסו, וכמעט התנגש בהם. הם ייצבו אותו והוא עמד בפניהם, מישיר מבטו אליהם.
"אק", אמר אחד מהם. "התבגרת מאז השנה שעברה. למדת שמעשי האדם אינם עומדים לנצח. למדת שיש טעם לעשותם בכל זאת. זו התכונה שאנו דורשים מכל בוגר אשר יעצב את עתיד הקן. מהיום הנך בוגר, ורשאי להביא צאצאים ולעסוק בכל הפעילויות החשובות לקן".
הזקן כילה את נאומו הקצרצר ונדחק בחזרה אל קפלי גזע העץ. אק הביט בו בהלם, מנסה להתאושש. "עברתי?"
"עברת. גילית בדיוק את התכונות שחיפשנו כל הזמן הזה. סוף סוף".
אק הביט בו, וההלם התקלף ממנו אט אט. "עברתי". אמר. "באמת עברתי". הוא הביט בערימת האבק שנותרה מהתל שלו, שייריה עדיין נסחפים עם הרוח, ועדיין זכר אותו כפי שניצב קודם לכן, רם ונישא ומעורר יראה.
"בואו, נחזור למנהרות", אמר הזקן, והוביל אותם אל הפתח שחשף בבסיס גזע העץ. "יש לנו מה לספר לקהילה".

^הבהרה קלה:
הסיפור הזה, מסיבות טכניות שונות, נכתב בחיפזון גדול מדי (או למעשה, חציו השני), ולעניות דעתי (וכפי שסברו כמה מהמבקרים בסדנה) היה דורש קיצוץ מה, בעיקר בחלקו השני. אבל ככה הבאתי אותו לסדנה, אז ככה אני מפרסמת אותו גם כאן.^



נושא נכתב על ידי נשלח
  עומד על תילו (סיפור הסדנה שלי) Boojie על המשמר 16:39 14/12/2001
  RE: עומד על תילו (סיפור הסדנה שלי) נונין 16:58 14/12/2001
  למה לדעתך היא לא בטווח הידיעה שלו? Boojie על המשמר 17:01 14/12/2001
  קראתי שוב את הסיפור נונין כלב אשמורת 12:21 16/12/2001
  אה, אבל אלה לא בני אדם. Boojie 14:05 16/12/2001
  הבל מודרניסטי זה שמשלם יותר מדי 12:27 17/12/2001
  קין מודרניסטי Boojie 16:15 17/12/2001
  אל תכניסי את השמרים לעסק יעל 02:40 18/12/2001
  אני לא יודע אם כל קורא הרגיש ככה Preacher 03:42 15/12/2001
  אני מסכים זה שמשלם יותר מדי 03:47 15/12/2001
  עד כדי כך? Boojie על המשמר 04:43 15/12/2001
  יכול לעבוד. ניק מתחכם נשמרת לנפשה 06:25 15/12/2001
  ''מלי הנמלה עבדה בגינה...''[[ל''ת]] Boojie על המשמר 07:45 15/12/2001
  ''...ולפתע ראתה...''[[ל''ת]] NY מאושר 09:34 15/12/2001
  סיפור ילדים שלמקו 12:54 15/12/2001
  הרשה לי להפתיעך: Boojie על המשמר 18:38 15/12/2001
  אולי אני ממש מהיר תפיסה Preacher 14:04 16/12/2001
  הבעייה שלי - Boojie 14:26 16/12/2001
  הבעיה היא נונין כלב אשמורת 15:23 17/12/2001
  אולי אני ממש סתומה אלכסנדרה 02:28 19/12/2001


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.