בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
איך לגנוב מכונת זמן
נכתב ע''י: שלמקו (IP Logged)
תאריך: 05:21 14/12/2001

(זה הסיפור שהבאתי לפורום.קון. תהנו)
----

היום אני הולך לגנוב מכונת זמן.

לפחות זה מה שאנימהעתיד אמר לי. אני אוהב את אנימהעתיד. מה שהוא אומר לי בדרך כלל קורה.

בפעם הראשונה פגשתי את אנימהעתיד בגיל שמונה. זה היה כמה ימים אחרי שראיתי בפעם הראשונה את בחזרה לעתיד. ישבתי לי בחדר, חשבתי והרהרתי על מסעות בזמן ועל המשכיות (לפחות היום אני יודע שזה המשכיות. בגיל שמונה רק חשבתי כמה מגניב זה לפגוש את ההורים הצעירים שלך), כשלפתע הוא הופיע. הוא נראה לי מוכר בהתחלה, אבל לא יכולתי להגיד מאיפה אני מכיר אותו. עד שהוא התחיל לדבר: הוא אמר לי שהוא אנימהעתיד, שיום אחד אני אגנוב מכונת זמן ואטייל לעבר ולעתיד, ושהוא בחר ברגע ההוא, שבו אני הכי פתוח לאפשרויות הנרחבות, כדי להגיד לי. להגיד לי שהוא זה אני, שהוא ישגיח עלי מעתה והלאה. ואז הוא נעלם.

כנראה שלא היה הרבה מה להשגיח, כי בשנים הבאות לא ראיתי אותו הרבה. גם כשכבר ראיתי אותו, הוא רק עבר על פני ברחוב, אומר שלום ושהוא עדיין משגיח. אני לא חושב שהוא היה צריך יותר מזה- אמנם עשיתי כמה טעויות בשנים הללו, כמה נראו לא נעימות בשעתן, אבל בסופו של דבר הן לא היו משמעותיות. לא עשיתי שום דבר שאני ממש מצטער עליו, או לפחות שום דבר שלא יכולתי לחיות איתו.

רק כשהגעתי לגיל שש עשרה אנימהעתיד הופיע מחדש. הוא בחר בתזמון ההוא כי (לפחות ככה הוא אמר) אז כבר יכולתי להבין את כל הפרדוקסים והבעיות שמסע בזמן יכול לגרום. הוא אמר לי שעד עכשיו הוא נמנע מלהתערב בגלל בדיוק אותם פרדוקסים, אבל שמעכשיו אני אוכל לטפל בהם גם מהצד שלי. אני כמובן שאלתי אם אין פרדוקס בזה שהוא בכלל מדבר איתי ומנחה אותי הלאה. הוא התיישב ואמר: "בוודאי שישנם פרדוקסים. אבל הם רק תיאורטיים- עובדה שאני כן יושב כאן, מדבר איתך. התיאוריה שלי היא שיש מעין שכבת מגן על הזמן, שמונעת ממני מלכתחילה לעשות שטויות שישפיעו עליו. מה שאני כן עושה, מן הסתם יכול להיעשות." אני אמרתי לו שזה הכל שטויות, ושאם הוא לא יודע מה קורה ולא יכול להסביר לי, אז לא צריך. הוא אמר לי, שאם אני לא רוצה אז לא צריך, אבל הוא יכול להדגים לי. הוא אמר לי לעצום את העיניים. שאלתי אותו למה, והוא אמר לי שאני עדיין לא מוכן לדעת איך לתפעל את מכונת הזמן. עצמתי את העיניים, ולאחר מספר שניות הוא הורה לי לפתוח אותן בחזרה. כשעשיתי זאת, מצאתי את עצמי בחדר במלון. שאלתי את אנימהעתיד היכן אני, והוא ענה: "הבאתי אותך בשביל למלא את הפנטזיה האולטימטיבית שלך- קארי פישר." אני כמובן עניתי- "אבל קארי פישר היא כבר כוכבת מפורסמת." התשובה שלו הייתה אמנם צפויה (הרי הוא חושב כמוני), אבל עדיין הפתיעה אותי: "לא כאן. עכשיו היא נמצאת באמצע הצילומים של מלחמות הכוכבים. היא לא יותר מפורסמת ממך. רק תקסים אותה בקסם האישי שלך, ותראה מה יקרה." הדלת נפתחה, והיא נכנסה לחדר- עדיין עם התסרוקת המפורסמת ההיא. אנימהעתיד החליף איתה כמה מילים ויצא מהחדר. מאוחר יותר (יותר נכון, ממש מאוחר יותר), הוא בא לקחת אותי בחזרה.

לא היה לי ולאנימהעתיד הרבה קשר אחר כך, עד שיום אחד, בחופשה מהטירונות, הוא הופיע ולקח אותי למסע צדדי. נסענו לעבר והשתמשתי ברובה שקיבלתי כדי לירות לגוליית כדור בדיוק בין העיניים בזמן שדויד נפנף בקלע המסכן שלו. אנימהעתיד הסביר לי שזה שיעור חשוב בקשר לאחריות היסטורית וכל זה. אולי הוא צדק, אבל אני חושב שהוא רק רצה להיות קשור לתנ"ך. בשנים לאחר מכן, אנימהעתיד המשיך לבקר אותי מפעם לפעם. בד"כ זה היה בשביל להוציא אותי מצרות כאלו ואחרות, ואף פעם הוא לא לקח אותי עוד פעם לסיבוב במכונת הזמן. עד ש…

ההכרזה על כך שהפיזיקאים הצליחו לשנות מיקומן של מולקולות בתוך המרחבזמן הייתה הלם גדול לכל העולם. לא לי- אני ידעתי באיזה פרדוקס כלשהו שזה אפשרי. אני גם ידעתי שיום אחד תהיה להם מכונת זמן פעילה. אבל הממשלה שמרה כנראה על הפיתוח בסוד, כי למרות שאנימהעתיד התחיל ללמד אותי כיצד לתפעל מכונת זמן, לא קראתי על אחת שבאמת נבנית. לכן, די הופתעתי כשאנימהעתיד הופיע בוקר אחד ואמר לי: "זהו חבוב, היום אתה הולך לגנוב מכונת זמן."

"היום?" שאלתי. "כן, היום." "לא היה כדאי להכין אותי קצת יותר לאירוע הזה מאשר 'היום, חבוב'?" שאלתי. "לא ממש," אנימהעתיד אמר. "כבר למדת איך לתפעל את המכונה. שאר הפרטים- סמוך על סחבק." "כל הפרטים," שאלתי, "כולל איפה היא נמצאת?"

אם יש דבר שמעלה חיוך על השפתיים שלי, זה לתפוס את אנימהעתיד לא מוכן. יש לו הרי שנים להתכונן. "איפה היא נמצאת… אה… אתה מכיר את המגדל של מכון ויצמן?"

"כן."

"אז מכונת הזמן נמצאת בבונקר שמור, מתחת למגרש החנייה לידו."

"ואיך אני אמור להיכנס לבונקר השמור הזה?"

"סמוך עלי. רק תגיע למגרש החנייה מחר בצהריים, בכל הפרטים הקטנים אני אטפל."

למחרת הגעתי, כמוסכם, למגרש החנייה. כבר בכניסה למכון ויצמן חיכה לי אנימהעתיד. הוא הושיט לי כרטיס מגנטי, עליו הופיעה תמונתי. כששאלתי "מאיפה?", הוא ענה לי בנאום קצר:

"את הכרטיס עצמו לקחתי בעוד עשרים דקות מחוקר של הבונקר, שיקבל עוד חמש דקות הודעה שאשתו יולדת. החלפתי את התמונה בתמונה שלך שלקחתי ממך מחר. תקשיב לי, במהלך כל המבצע הזה אתה הולך לראות הרבה דברים שלא ממש תבין. אל תשאל שאלות. אני מכיר אותך, אני אנדב לך כמה מידע שאני אוכל. אבל אם אני לא עונה לך, אל תשאל. צחוק צחוק, לא תמיד יש לי זמן לזה."

"בסדר. אבל מה עכשיו", שאלתי אותו.

"עכשיו אתה לוקח את כרטיס הכניסה והולך למגרש החנייה. ליד חיפושית כתומה תמצא טלפון ציבורי. תכניס את הכרטיס לטלפון, ומשם כבר תבין לבד."

ביצעתי. כמה שניות לאחר שהכנסתי את הכרטיס לטלפון, יצא גרם מדרגות מהאדמה שליד. ירדתי בו. בקצה גרם המדרגות מצאתי פתק מקופל. בפתק היה כתוב "עקוב אחרי שביל קליפות התפוזים". הבטתי על הרצפה, ואכן היה שם שביל של קליפות תפוזים. "בטח לאנימהעתיד יש כאב בטן רציני עכשיו", חשבתי. עקבתי אחרי השביל במשך ככמה דקות, ירדתי כשלושה מפלסים (אשר באופן לא מפתיע היו ריקים מאנשים) ונכנסתי לתוך דלת מסומנת "Tempohazard". מאחורי הדלת עמד אנימהעתיד, אוכל תפוז. "עכשיו מגיע הקטע המסובך," היו המילים הראשונות שלו.

"עד עכשיו הצלחתי להעביר אותך דרך מסדרונות לא מאוכלסים, להסיח את דעתם של השומרים וכיוצא בזה. עכשיו מגיע החלק הבעייתי- אין מעכשיו שום דרך שתוכל להתקדם בה בלי לחשוף את עצמך. אבל בשביל זה יש לנו את…" הוא אמר, תוך שליפת אקדח מחגורתו, "…זה."
"אקדח?" נדהמתי. "אל תדאג, זה אקדח הלם," הוא אמר. "צריך לנטרל את התגבורות שהם ישלחו." "תגבורות?" "כן. אתה שוכח שאנחנו מתעסקים כאן עם אנשים שהמציאו מכונת זמן. הם ישלחו תגבורות לאיפה שאנחנו היינו."

"אז אם הם יודעים איפה הייתי, איך אני אמור להתחמק מהם?"

"אל תדאג, חבוב. אני באתי לעזור לך מחדש. יש כאן מאבק זמנים- מי יודע יותר מה יקרה- ואני חושב שידינו תהיה על העליונה. אחרי הכל, אני כאן בשביל לעזור לך, לא? קצת טמפודטרמניזם יעזור לנו כאן. יש לי מכונת זמן, ז"א שתצליח לגנוב אותה."

"מבולבל," יצאה מילה אחת מפי.

"אל תהיה. תן לי לעשות את כל החשיבה. כל החיים שלי, כל הזמן שבו הייתי עם מכונת הזמן, הכל הוביל לרגע הזה. אני אדאג, אתה רק תיקח את המכונה."

מה יכולתי לעשות? עקבתי אחריו. נראה שהוא יודע מה הוא עושה. הוא פנה בכל הפניות הנכונות (אם כי באותו הזמן לא ידעתי זאת), ירד ועלה בין מפלסים באופן אקראי לכאורה, ופתח דלתות לא מסומנות. במקום כלשהו בתוכי, ידעתי שאני צריך לזכור את הדרך, אבל כל המסדרונות נראו לי זהים.

מדי פעם, היינו עוצרים את ההתקדמות כאשר היינו נתקלים בשומר. ברגע שהשומר נראה, היה מופיע אנימהעתיד נוסף, ואז עוד שומר, ועוד אנימהעתיד, וכך הלאה וכך הלאה עד שהיה מתפתח קרב יריות מלא. אנימהעתיד לא נתן לי הרבה זמן לעצור ולראות- מיד כשקרב יריות היה מתחיל הוא היה מושך אותי הלאה, ממלמל משהו על "לסמוך עליו" ועל "אתה חייב להגיע למכונה". כך זה נמשך כשעה, בה המשכנו לנוע הלאה תחת חיפויים של אנימהעתידים. ובסוף, זה נגמר.

הדלת נראתה כמו עוד אחת מתריסרי דלתות שעברנו כבר. אבל כשפתחנו אותה, נגלתה לעיני מכונת זמן חדשה. אנימהעתיד הביט בה בעיניים בורקות, פנה אלי ואמר: "הנה היא, מכונת הזמן הראשונה מייצור סידרתי, עדיין לפני נסיעת הבתולין שלה. עלינו למהר, ארבה צעיר. החדר עצמו ממוגן בפני מסע זמן לתוכו, אבל לא ייקח הרבה זמן עד שהשומרים של העכשיו יבינו איפה אנחנו."

אנימהעתיד ליווה אותי למכונה, שם הוא הציע לי לכוון את המכונה למסע הראשון שלי לעתיד, והמליץ על מאי 2312. כיוונתי את המכונה, בדקתי שכל הרכיבים המוכרים לי נמצאים במקומם, ופניתי אל אנימהעתיד ששמר על הדלת כדי שיבוא איתי.

לא הספקתי לפתוח את פי, כשקרן לייזר ממוקדת חתכה דרך הדלת ודרך חזהו של אנימהעתיד. אלמלא הייתי בסכנה מאותו לייזר באותו רגע, אולי הייתי מתפנה לזעוק את אובדני. אך לא יכולתי להרשות לעצמי לאבד זמן. לחצתי על כפתור האתחול של מכונת הזמן. דרך מסך ההזיות שהוא-הוא ההתגלמות הויזואלית של המסע בזמן, עוד הספקתי לראות את אנימהעתיד מחייך חיוך של השלמה, ותחת שפתיים סדוקות מוציא מילה אחת: בוחצלגיחצן. (@)

_אחרית דבר:_
בזבזתי לא מעט מסעות בזמן בניסיון לפענח מה הייתה המילה שאנימהעתיד אמר, ומנסה להבין למה נגזר עליו לסיים את מסעותיו בדיוק היכן שאני התחלתי אותם. היה קשה לי להאמין שאנימהעתיד הרשה לעצמו ליפול לתוך אותה קלישאה של מסע בזמן ושל סגירה.

עד שיום אחד, בשיטוטיי בעבר הקרוב, מצאתי את הפירוש. באחד מהארכיונים הממוחשבים (@) נרשם פירוש המילה כסוג של תנועה בזמן, בה אין הבחנה בין סיבה ומסובב, אם לתמצת את הכתוב. פתאום הבנתי את התוכנית הכללית שהייתה לאנימהעתיד כל הזמן. כיוונתי את מכונת הזמן, ולחצתי על הכפתור. שם הוא ישב, לפני, עדיין לא מודע לנוכחותי- אנימהעבר. התיישבתי לידו על הספסל, הפניתי אליו את ראשי ואמרתי: "אז מאיזה ברוך נוציא אותך עכשיו?"



נושא נכתב על ידי נשלח
  איך לגנוב מכונת זמן שלמקו 05:21 14/12/2001
  RE: איך לגנוב מכונת זמן גלית 07:07 14/12/2001
  אתה רואה, זו לא רק אני. אסטרו-נעמי 15:28 14/12/2001
  חשבתי שהבהרנו את זה כבר. גל (מייפל) 15:57 14/12/2001
  בקשר לקארי פישר שלמקו 12:48 15/12/2001
  ומה נשים היו עושות? Boojie על המשמר 19:19 15/12/2001
  צודקת. גל (מייפל) 02:10 16/12/2001
  צודקות. שלמקו 05:44 16/12/2001
  שנה את זה ל''בחור/ה'' ואני מצטרפת לסקר, מישהי עם ניק מתחכם 06:11 16/12/2001
  שולת!!! אודווין 07:35 14/12/2001
  ביקורת אבישי 05:58 15/12/2001
  תשובות לא מוסמכות: נונין 06:11 15/12/2001
  תשובות מוסמכות יעל 06:40 15/12/2001
  תשובות מפי השמר שלמקו 12:42 15/12/2001
  ניסיתי להבין למה אני לא מתלהב מהסיפור גרומיט 15:06 15/12/2001
  אני בחור שבלוני, בעולם שבלוני... שלמקו 19:28 15/12/2001
  בקטעים המעניינים שבהם? בודאי שיש גרומיט 03:33 16/12/2001
  בואו לא נכנס *שוב* לדיון הזה? נונין כלב אשמורת 12:29 16/12/2001
  אבל כן מבקרים את אסימוב, למשל גרומיט 13:57 16/12/2001
  RE: איך לגנוב מכונת זמן הקופיפיור 05:25 23/12/2001


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.