פורום הסיפורים :
מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar)
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
רוצים לפרסם כאן סיפורים?
ראשית, קראו את
כללי הפורום.
RE: המשך בירור
נכתב ע''י: נונין (IP Logged)
תאריך: 10:06 01/12/2001
1. סוף מוכר אכן לא מחייב שבלוניות אבל הוא מגביר את הסיכון להפוך את הסיפור לדבר שהוא לא. אני מקווה שקלעתי כאן למטרת הכותבת (ונדמה לי שהיא עצמה כתבה דבר דומה), כלומר שהדבר שעניין אותה (ואותי) היה הקונפליקט בין שתי הדמויות ולא המלחמה הפנטסטית המתרחשת סביבן. הקונפליקט הזה מופיע (ברמזים הולכים ומתגברים) לכל אורך הסיפור (קראתי אותו עכשיו פעם נוספת). מתחילת הסיפור מגיבה הדמות שעל על עולם הפנטזיה להצעות של 'הבחורה שלה בחיפה' לבוא לעזור. פעם אחר פעם היא מדגישה ש'אין שום סכנה' באופן הגורם לנו צמרמורת, כי ברור לנו יותר ויותר שיש סכנה. וכמו שנכתב בסוף, הבחורה גם מזלזלת ביכולות של חברתה לבוא ולעזור לה. היציאה למסע, כולל הפתק בנוסח 'יקירתי המתנשאת' הוא סוף הקונפליקט הזה. אפשר כמובן היה להמשיך זאת, אבל אפשר גם לעצור.
3. לא זאת אמרתי. נימקתי את העדר האלמנט שאת כינית 'אפיון עולם' מהסיפורים שלי בכך שהם אכן מד"ב גבולי למדי.
לגבי היעדר עלילה, כתבת בעצמך שהבעיה העיקרית שלך עם הסיפורים שלי אינה העדר עלילה אלא עלילה לא מוסברת מספיק, ועל זה כבר דיברנו הרבה. מה שכן, יש לי אכן סיפורים שהם 'דלי עלילה', כמו 'אליהו' ו'זה עובר עם הזמן'. בסיפורים האלה לא קורה הרבה, ובכוונה. הסיפור יוצר תמונת עולם רגשית, סטטית למדי אך קיצונית, ואז מביא אותה לידי פתרון באמצעות אלמנט פנטסטי שמהווה הבאה לקיצוניות של המצב הרגשי שתואר בסיפור (גם 'משהו חייב לקרות' דומה). אני חושב שגישה כזו לכתיבת סיפורים היא לגיטימית, מכייוון שלדעתי העלילה *איננה* מטרת הכתיבה אלא כלי שנועד לשרת את ה'נושא' של הסיפור, את ה'מסר' הרגשי שעובר באמצעותו לקוראים. את ה'מסר' הזה מעבירים העלילה, אפיון הדמויות, אפיון העולם, האווירה, וגם הפואטיקה של השפה, של המלים עצמן, שהיא כלי חשוב להעברת מסרים ויצירת רגש אצל הקוראים.
בחלק גדול מהסיפורים שלי אני משתמש במעט עלילה על מנת להעביר את ה'מסר' הרגשי שלי באמצעים אחרים (כפי שציינתי). יש אנשים שהמסר הרגשי הזה עובר אליהם, אבל הם לא תמיד יכולים לפרק את הסיפור ולמצוא מה בו עבר. זה, אגב, הגורם לתגובות הקצרות והחיוביות לסיפורים שלי שכל-כך הוציאו אותך משלוותך בפתיל קודם.
גם בסיפור שלפנינו, העלילה לוקחת מקום משני לעומת העולם הרגשי והאינטימי שנוצר בין הדמויות, ולנו נשאר הרבה מקום לדמיין את העולם שהן חיות בו ואת המשך העלילה. אני אוהב את הסגנון הזה, את לא. ועל זה לדעתי כל הדיון.
3. לא זאת אמרתי. נימקתי את העדר האלמנט שאת כינית 'אפיון עולם' מהסיפורים שלי בכך שהם אכן מד"ב גבולי למדי.
לגבי היעדר עלילה, כתבת בעצמך שהבעיה העיקרית שלך עם הסיפורים שלי אינה העדר עלילה אלא עלילה לא מוסברת מספיק, ועל זה כבר דיברנו הרבה. מה שכן, יש לי אכן סיפורים שהם 'דלי עלילה', כמו 'אליהו' ו'זה עובר עם הזמן'. בסיפורים האלה לא קורה הרבה, ובכוונה. הסיפור יוצר תמונת עולם רגשית, סטטית למדי אך קיצונית, ואז מביא אותה לידי פתרון באמצעות אלמנט פנטסטי שמהווה הבאה לקיצוניות של המצב הרגשי שתואר בסיפור (גם 'משהו חייב לקרות' דומה). אני חושב שגישה כזו לכתיבת סיפורים היא לגיטימית, מכייוון שלדעתי העלילה *איננה* מטרת הכתיבה אלא כלי שנועד לשרת את ה'נושא' של הסיפור, את ה'מסר' הרגשי שעובר באמצעותו לקוראים. את ה'מסר' הזה מעבירים העלילה, אפיון הדמויות, אפיון העולם, האווירה, וגם הפואטיקה של השפה, של המלים עצמן, שהיא כלי חשוב להעברת מסרים ויצירת רגש אצל הקוראים.
בחלק גדול מהסיפורים שלי אני משתמש במעט עלילה על מנת להעביר את ה'מסר' הרגשי שלי באמצעים אחרים (כפי שציינתי). יש אנשים שהמסר הרגשי הזה עובר אליהם, אבל הם לא תמיד יכולים לפרק את הסיפור ולמצוא מה בו עבר. זה, אגב, הגורם לתגובות הקצרות והחיוביות לסיפורים שלי שכל-כך הוציאו אותך משלוותך בפתיל קודם.
גם בסיפור שלפנינו, העלילה לוקחת מקום משני לעומת העולם הרגשי והאינטימי שנוצר בין הדמויות, ולנו נשאר הרבה מקום לדמיין את העולם שהן חיות בו ואת המשך העלילה. אני אוהב את הסגנון הזה, את לא. ועל זה לדעתי כל הדיון.
מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.