פורום הסיפורים :
מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar)
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
רוצים לפרסם כאן סיפורים?
ראשית, קראו את
כללי הפורום.
לא סתם יש הבדל בין ''סיפור'' לבין ''בדיחה''.
נכתב ע''י: Boojie (IP Logged)
תאריך: 18:42 16/11/2001
עם כל הכבוד לקצרצרים, גם לאורך יש ערך. תמחקו את החיוכים הדביליים מהפרצופים שלכם, יא ראשים מלוכלכים שכמוכם.
הרבה מסיפורי הפואנטה, מהסיפורים ההומוריסטיים וכדומה, אפשר היה לקצץ, אבל האם אנחנו רוצים לעשות את זה? האם אנחנו רוצים לוותר על ה*סיפור* ולהישאר רק עם הפואנטה?
סיפור זה דבר נפלא. הוא מאפשר לנו להכיר אנשים, מקומות, מצבים, להסחף אל תוך עולם אחר. הוא בונה אווירה. הוא בונה עולם. הוא מאפשר לנו בריחה מהמציאות.
בדיחה? בדיחה זה סתם בשביל הצחוקים. נחמד, אבל לא זה. אז אפשר לספר את הסיפור הזה בשלוש שורות, אבל אז הוא כבר לא סיפור.
וכדי להדגים את דבריי - כל מי שקרא את ספר "סיפורי הפתעה" של רואלד דאל יודע שאת רוב, אם לא כל, הסיפורים שם, אפשר היה לתמצת בבדיחת זוועה של כמה שורות. אבל האם אנחנו רוצים לעשות את זה? האם אנחנו רוצים לוותר על האווירה, על הגרוטסקה, על הדמויות הססגוניות והציוריות, רק כדי שיהיה לנו פחות לקרוא?
אני חושבת שהגישה הזו חותרת תחת עצמה. במקום שאדם ילמד לכתוב סיפור - ארוך יותר מבדיחה, ועשיר ממנה - שבאמת יתן את מה שסיפור צריך לתת, הווה אומר - דמויות מעניינות, עולם מעניין, היכולת לשקוע - הגישה הקיצוצית של ניר הולכת על יעילות אמריקאית. תביא כבר ת'פואנטה ואל תבזבז לי את הזמן עם תיאורים. אני ממש נגד. ככה לא כותבים סיפורים, וזה לא מה שסיפור אמור להיות. אני מסכימה שיש מה לשפר בסיפור מבחינת התיאורים והאמינות, אבל הדרך לעשות את זה היא *לא* להעיף את כל התיאורים ואת כל בניית העולם לטובת בדיחה של שלוש שורות.
הרבה מסיפורי הפואנטה, מהסיפורים ההומוריסטיים וכדומה, אפשר היה לקצץ, אבל האם אנחנו רוצים לעשות את זה? האם אנחנו רוצים לוותר על ה*סיפור* ולהישאר רק עם הפואנטה?
סיפור זה דבר נפלא. הוא מאפשר לנו להכיר אנשים, מקומות, מצבים, להסחף אל תוך עולם אחר. הוא בונה אווירה. הוא בונה עולם. הוא מאפשר לנו בריחה מהמציאות.
בדיחה? בדיחה זה סתם בשביל הצחוקים. נחמד, אבל לא זה. אז אפשר לספר את הסיפור הזה בשלוש שורות, אבל אז הוא כבר לא סיפור.
וכדי להדגים את דבריי - כל מי שקרא את ספר "סיפורי הפתעה" של רואלד דאל יודע שאת רוב, אם לא כל, הסיפורים שם, אפשר היה לתמצת בבדיחת זוועה של כמה שורות. אבל האם אנחנו רוצים לעשות את זה? האם אנחנו רוצים לוותר על האווירה, על הגרוטסקה, על הדמויות הססגוניות והציוריות, רק כדי שיהיה לנו פחות לקרוא?
אני חושבת שהגישה הזו חותרת תחת עצמה. במקום שאדם ילמד לכתוב סיפור - ארוך יותר מבדיחה, ועשיר ממנה - שבאמת יתן את מה שסיפור צריך לתת, הווה אומר - דמויות מעניינות, עולם מעניין, היכולת לשקוע - הגישה הקיצוצית של ניר הולכת על יעילות אמריקאית. תביא כבר ת'פואנטה ואל תבזבז לי את הזמן עם תיאורים. אני ממש נגד. ככה לא כותבים סיפורים, וזה לא מה שסיפור אמור להיות. אני מסכימה שיש מה לשפר בסיפור מבחינת התיאורים והאמינות, אבל הדרך לעשות את זה היא *לא* להעיף את כל התיאורים ואת כל בניית העולם לטובת בדיחה של שלוש שורות.
מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.