איזבלה שוקדת על תפירתה
רוקמת בחוט זהב.
לפתע נשמעת תרועת חצוצרה
ביום א' לחודש אב.

"אילו הייתה היא בבעלותי
החצוצרה שכולה זהב,
אילו אלף האביר התעלס אתי
ביום א' לחודש אב."

איזבלה הביעה את משאלתה
רוקמת בחוט זהב,
ואלף האביר התעופף בעלטה
ביום א' לחודש אב.

"מעשה משונה אירע לי גבירתי.
אני חש מעט מאוהב,
לא אוכל עוד לתקוע בחצוצרתי
ביום א' לחודש אב.

האם תתלווי אלי ליערות
מלאי אור שמש מוזהב,
ארכיב אותך על סוס יקרות
ביום א' לחודש אב."

הוא רכב על סוסו, והיא בחיקו
מכוסה בגלימת הזהב,
כך יחדיו דהרו הם ליערות
ביום א' לחודש אב.

"תשכבי ותנוחי גבירה נאווה
על גלימת הזהב,
כי היום יום מותך ולא יום אהבה
ביום א' לחודש אב."

"הו רחם נא עלי, אלף האביר
רק אותך לעולם אוהב,
מאמי להיפרד נא תתיר
ביום א' לחודש אב."

"שבע בנות מלכים כאן הומתו בעבר
עטופות תכריכי זהב,
את תהיי השמינית, כך נחרץ הדבר
ביום א' לחודש אב."


"הו תשכב בחיקי, אלף האביר
תתכסה בגלימת הזהב,
הו יתעלס עמי למכביר
ביום א' לחודש אב."

מעשה אהבים כה מוזר ומסעיר
התרחש על גלימת הזהב,
כי מייד אחר כך נרדם אלף האביר
ביום א' לחודש אב.

את ידיו ורגליו איזבלה קשרה
בחוזקה בחוטי הזהב,
ובחרב חדה את ראשו היא ערפה
ביום א' לחודש אב.

"שבע בנות מלכים אומללות כאן שוכבות ,
עטופות תכריכי זהב,
תהיה מאהב לשבע מלכות
ביום א' לחודש אב."