נתחיל מהסוף:
את סוף הסיפור אפשר לנטפק. אבל הנחת היסוד הוא שהוא בודק 'מה היה קורה אילו'. בין השאר, הוא היה רוצה לדעת איפה איילין הייתה נמצאת אילו... וכו'. במשך כל הסיפור נרמז שהחישוב הוא יוצא דופן, ושהתוצאה מתנהגת באופן מוזר. יכולת החישוב הגבוהה, כולל החקירה פנימה, מביאה את המסקנה הבלתי-נמנעת, שאיילין היא בעצם 'רק זיכרון' וככזה היא יכולה גם יכולה להפוך לאמולציה במחשב.
ואם זה לא נראה לך, אפשר את כל הקטע האחרון לראות כהזיה שעצביו המרוטים של אורי משחקים על חשבונו.

לגבי הגהה:
אני מעביר את כל הסיפורים שלי קריאה שניה + ספלר לפני שאני מעלה אותם. מה שכנראה הבעיה (ואני אדאג לזה) הוא שהמעבר מוורד לפורום (למשל בקטעי ניקוד וכד') לא עובד ממש טוב. אולי זה גם אחד הגורמים לתחושת הדחיסות, כי אין שום סימן מתי מתחילה פסקה ומתי נגמרת.
מסקנה (לעצמי): גם אם הסיפור נראה נהדר בוורד, לעבור עליו עוד פעם אחרי ה- Copy/Paste.

אנגלית:
הדיבור בשפה טכנית, כולל מונחים אנגליים, נועד לאפיין את דמות הגיבור הראשי (דרך אגב, כך גם חוסר העקביות בתאריכים. האיש מבולגן, גם כשהוא מנסה לתעד ולשחזר את חייו). יכול להיות שכמה מהם קצת מיותרים (אני חושב להעלים את Gargoyles ובריין-סקאן) אבל בכללי - לא מקבל את ההערה הזאת, כי לדעתי זה חלק בלתי נפרד מהסיפור.

לגבי כמות הפרטים:
שוב, חלק נכבד מהרעיון בסיפור הוא החיטוט האובססיבי בעבר, הירידה לפרטים, הניסיון להבין כל דבר כי אולי יש לזה חשיבות (זה מזכיר לי, באופן מגוחך, את החקירה שעושים עכשיו לגבי עברים של חוטפי המטוסים ממגדלי התאומים - לכל פסיק אינפורמציה *יכולה* להיות משמעות). אולי זה טיפה אובר-דאן , אבל אני מרגיש שלא, ואם למישהו יש נקודות שהוא רוצה לשים את האצבע ולהגיד: 'זה מיותר, ולא תורם לאפיון של החיטוט האובססיבי הזה', אני אשמח לשמוע.