בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
אהבת אמת
נכתב ע''י: עידו רייף (IP Logged)
תאריך: 11:03 29/08/2001

כמה הערות:
א. זהו סיפור הפנטזיה הראשון שלי. נא לא לקרוע אותי לגזרים.
ב. סיפור זה נכתב במקור באנגלית, בה אני כותב את רוב הסיפורים שלי. הסיפור הזה היה מספיק טוב (לדעתי) כדי לתרגם. יתכן שהתרגום מעט חורק. במקרה שכן, אנא קראו שוב את החלק השני של ההערה הראשונה.
ג. כל הזכויות שמורות למפרסם (אני).
ולסיפור עצמו:

האזינו לי, ילדים, והאזינו היטב, כיוון שהלילה הינו הלילה הקר ביותר של השנה. הלילה תשמעו את ה*סיפור*, כפי שסופר במשך שנים כה רבות, בזמן סופות וסערות; על פני שלג עמוק כעשר רגלי אדם; ורק מתאים ונכון הוא שיסופר בלילה זה, כיוון שזהו הסיפור המקפיא ביותר בתולדותינו:
לפני שנים רבות, כאשר העולם היה עוד צעיר ועמנו זה מקרוב בא לחיות בארץ זו, חי לו מלך. היה זה מלך אציל והוגן, חכם וסובלני, והוא שלט במשך שנים רבות. אותו המלך אהב את נתיניו, והם אהבו אותו בתמורה, והיו מאושרים תחת שלטונו.
לילה אחד, כאשר המלך חגג בארמונו את השנה האחת-עשר לעלייתו לגדולה, עינו נפלה על נערת משרתים, והוא נפל בקסמה מיד. הוא התאהב בה עד ייאוש, ורצה בה לעצמו. כל אותו הלילה לא יכול היה לחשוב על דבר מלבדה. הבשר והיין היו כאפר בפיו, וכל שיכל לדמיין היה טעם נשיקותיה.
בוער מתשוקה, הוא ביקש את חסדיה של הנערה, אך היא התחמקה ממנו, דחתה אותו, ולבסוף סיפרה לו את האמת: היא לא חשקה בו.
המלך הוכה באלם למשמע הדבר, אפשרות פשוטה שכלל לא עלתה בדעתו. הוא התעשת והחליט להותירה לנפשה, אך עתה כבר היה מאוחר מדי; במשך ימים היא היתה הדבר היחיד שיכל לחשוב עליו.
עתה, כמלך הארץ, היתה לו זכות על גופה, אפילו לקחתה בכוח אם היתה מסרבת לו שוב, אך הוא לא רצה בזאת. הוא רצה שתאהב אותו כפי שהוא אהב אותה, שתישאר לצידו ותיכנס אל תוך מיטתו לא משום שכך צוותה, אלא משום שהיא רצתה כך.
ועל-כן הוציא את ימיו מרוגז ונדכא. "מה אוכל לעשות לעשות כדי לגרום לה לאהבני?" שאל את עצמו, ובמשך שבועות לא הרפה.
ואז התשובה מצאה את דרכה אליו.

כפי שאמרתי קודם-לכן, זמנים אלו היו דמדומי עולמנו, כאשר דרכים ישנות עוד היו רבות-כוח וקוסם ומכשפה הילכו על פני האדמה, לעיתים תכופות מטילים את מוראם על כפרים שלמים תמורת כסף.
המלך לא היה מוכן לסבול זאת. הוא ציווה שכל עושי-הקסמים יגורשו מן הארץ, ושאלו שסירבו לעזוב, יוצאו להורג.
אך בימים בהם מתרחש ה*סיפור*, מספר קוסמים עוד נותרו בארץ. ולאחד מהם פנה המלך, כאשר הגיע הזמן בו המחשבות על בת המשרתים הפשוטה חדלו להעסיק את דעתו והחלו להטריפה.
קוסם זה היה גאה, כפי שקוסמים נוטים להיות. הוא הביט מטה אל פני המלך, וגיחך בבוז: "הבא אתה לדרוש את עזרתי? אחרי שעינית ורצחת כה רבים מבני-מיני? מי אתה חושב שהינך?"
"אני חושב את עצמי לשליט הממלכה הזו," ענה לו המלך, "ואני מצווה עליך לעשות כדברי!"
"סמכותך מסתיימת באלו המוכנים לקבלה על עצמם," אמר המכשף. "ואלו המהלכים בדרכינו נמצאים הרחק מעליה."
"עשה כדבריי או שאזרוק את גופתך העלובה לשלג לקחתה לשלו!" נהם המלך.
היה זה לילה קר וסוער, דומה למדי ללילה זה, והקוסם התרצה.
"אולם," אמר בחיוך. "עלינו לקבל משהו בתמורה. דבר חסר חשיבות, שליטי, רק אמצעי ביטחון כנגד נזק כלשהו שאנו עשויים לסבול כשלא תזדקק לנו עוד."
"נתתי לך את מילתי." אמר במלך בתדהמה. "האין בזאת מספיק?"
"מספיק למעננו, כמובן," השיב הקוסם חלקות. "אך אחרים עליהם אתה מפקד עשויים להיות מעט יותר... קנאים."
"אם כן הריני מכריז בזאת שמוענקת לך *הגנת המלך*. איש לא יעז לפגוע בך, מעתה ועד קץ חייך, על שבועתי."
"בסדר, אם כך." הסכים הקוסם, והוא הטיל את לחשו, וגרם לנערת המשרתים לאהוב את המלך.

הרוחות יללו אותו הלילה, כמו גם בלילה שאחריו. היה זה כאילו צרחו הן כנגד התועבה לה היו עדות. ואולי...
אולי היתה זו נשמתה של נערת המשרתים הבוכה בייסורים ובמרד שלא יכלה להביא את עצמה לבטא. אותו סוג הייסורים בו אתה חש כאשר מוכרח כנגד רצונך לחוש משהו, כלפי מישהו שמעולם לא היית אמור לחוש כך כלפיו.
משום שבאותו הלילה, המלך התעורר ומצא את הנערה בחדר השינה שלו, עומדת יחפה ורטובה, ולבושה אך ורק בכותונת הלילה שלה. כיצד הגיעה לשם לא ידע. זה לא היה חשוב.
היא עמדה למרגלות מיטתו, עיניה מושפלות. כאשר הרים את סנטרה, הוא הבין שלא רק גשם הכתים את פניה היפות, אלא גם דמעות.
"הייתי חייבת לבוא." היא לחשה. "אני אוהבת אותך."
"אני יודע." הוא אמר, ליבו מתרחב בקרבו. "גם אני אוהב אותך."
ואז התחבקו, ועשו אהבה כל אותו הלילה.

הבוקר למחרת, לעומת זאת, ראה מחזה שונה: נערת המשרתים הייתה מכורבלת במיטת המלך, והיא בכתה ובכתה ובכתה ולא ניתן היה לנחמה.
בתחילה חשב המלך שהקוסם רימה אותו: שהכישוף החזיק מעמד רק למשך אותו הלילה. אך כשניסה לחבק את גופה הרועד, לפתע קפצה היא עליו וכיסתה אותו בנשיקות, עדיין בוכיה כל אותו הזמן.
היה זה אז כשהמלך הבין שהאמת היתה גרועה בהרבה. היא אכן אהבה אותו.
כנגד רצונה.

רותח מזעם, המלך פרץ את הדלתות במגדלו של הקוסם, גורר אחריו את הנערה המתייפחת.
"ממזר שכמותך!" הוא שאג. "רמאי שקרן שכמותך! הבטחת לי!"
"וקיבלת את מה שהובטח לך." השיב הקוסם במתינות. "הנערה אוהבת אותך אהבת אמת."
"אבל היא יודעת שאינה רוצה בכך! היא יודעת שהכריחו אותה להרגיש כך! כיצד יכול אתה לקרוא לזאת אהבת ^אמת^?
כאן האישה הצעירה דיברה, כורעת על ברכיה: "אנא ממך, אדוני הטוב, אני מתחננת לפניך. הרם את המשא הזה, את ^הקללה^ הזו מעל גבי. אינני יכולה לשאת בכך. אני חוששת שאצא מדעתי בקרוב."
פניו של המכשף הזקן התרככו, והוא ליטף את לחיה. "אני באמת מצטער על גורלך, יקירתי. אך 'אהובך' כאן," הוא אמר בבוז, "צריך ללמוד לקח בשיפלות רוח. מה שביקש היה תועבה, ועליו לחוש בתוצאות של מה שעשה."
למשמע הדברים האלו שליטתו העצמית של המלך איימה להשבר והא שלף את חרבו. "מספיק, תעלולן שכמותך!" צעק. "סדר את מה שעשית מייד או שבשם כל אל שאי פעם התקיים אצבע את החורבה הזו בדמך!"
"השכחת את שבועתך?" הזכיר לו הקוסם בלעג. "אני נתון ל*הגנת המלך*. לאיש אסור לפגוע בי, אפילו לא למלך עצמו. על שבועתך, כמדומני."
ובכך, הפנה את גבו בבוז אל המלך הזועם והחל לעזוב.
אך למרות כל מעלותיו, המלך היה גם איש גאה. הוא ידע באותו רגע שהקוסם לעולם לא ישנה את כישופו, או אפילו יבטלו, והוא סירב לתת למישהו לנצחו.
ולכן, באותו רגע, ובכוונה מוחלטת, המלך היכה את עושה-הקסמים בגבו.
הקוסם נפל, גוסס במהירות, אך הוא הקפיא את המלך במבטו התקיף.
"אם כך, שברת את שבועתך. פעמיים עתה התנהגת באורח לא יאה למעמדך, ולא יסולח לך על זאת.
"אני מקלל אותך, הו מלך, להלך לנצח בעולם החיים, משולל מוות, כפי ששללת בחירה חופשית מאהובתך. זאת ועוד, לנצח היא תלך בעקבותיך לאן שתפנה, וכאשר היא תמות, רוחה תמשיך לרודפך, ותגרום לך לנצח נצחים של נסיון לכפר על חטא שאין לו כפרה." ואז מת הקוסם הזקן ולא יסף עוד.

וזהו ה*סיפור*. ה*סיפור* אשר מסופר רק פעם בשנה, בלילה הקר והחשוך ביותר.
זכרו אותו בליבכם, ילדים, ותמיד תנו לו להזכירכם למשול באהבתכם.
או שהיא תמשל בכם.



נושא נכתב על ידי נשלח
  אהבת אמת עידו רייף 11:03 29/08/2001
  מצא חן בעיני. פרספוני 13:02 29/08/2001
  קודם כל תודה, עידו רייף 13:11 29/08/2001
  ההגדרה האישית שלי פרספוני 13:16 29/08/2001
  נשמעת הגדרה הגיונית. שלמקו 13:38 29/08/2001
  עניין של סגנון... עידו רייף 14:06 29/08/2001
  וזה דרך אגב היה ניטפוק מתחכם.[[ל''ת]] שלמקו 15:34 29/08/2001
  ואם רוצים לשמור על הצליל הארכאי - אמות.[[ל''ת]] מישהי עם ניק מתחכם 14:07 29/08/2001
  חבל שלא חשבתי על זה קודם...[[ל''ת]] עידו רייף 13:15 30/08/2001
  טוב, תמיד העדפתי סיפור פשוט. עידו רייף 14:36 29/08/2001
  ההגדרה הזאת שגויה כי: עידו רייף 14:31 29/08/2001
  טוב אז אסף 16:58 29/08/2001
  טוב, אז... אלכסנדרה 01:37 30/08/2001
  אוח, אלכסנדרה, חסכת לי עבודה אסטרו-נעמי 03:00 30/08/2001
  העליתם כמה נקודות חשובות... עידו רייף 11:57 30/08/2001
  עידו היקר, צר לי עליך. אסטרו-נעמי 12:37 30/08/2001
  אם כבר, תצטערי על עצמך עידו רייף 13:08 30/08/2001
  עצבן אותי? עידו, אני לא מתעצבנת. אסטרו-נעמי 13:40 30/08/2001
  בלי להיכנס לכם לויכוח, רק רציתי להעיר: מישהי עם ניק מתחכם 14:00 30/08/2001
  היי! אני אהבתי את הסיפורררר miriam 14:28 30/08/2001
  אני לא רומז שום דבר עידו רייף 14:55 30/08/2001
  ביקורת זה לא סחר-חליפין. מישהי עם ניק מתחכם 15:20 30/08/2001
  ומה עם תקיפה אישית? עידו רייף 15:25 30/08/2001
  ''עובדות? אל תבלבלו אותי עם עובדות!'' אסטרו-נעמי 15:08 06/09/2001
  *מישהי* מחברי הפורום Boojie 02:59 07/09/2001
  סיפורים באנגלית אלכסנדרה 12:12 31/08/2001
  זה הופיע ב''הטוב שבטוב'' זה שמשלם יותר מדי 16:39 31/08/2001
  לא הבנתי, Boojie 17:26 30/08/2001
  מסכים עם כל מילה... ארז 20:21 30/08/2001
  שמע, ארז, אני מצטערת. Boojie 20:33 30/08/2001
  למה אין פה אייקון של צחוק פרוע?[[ל''ת]] ארז 15:29 31/08/2001
  תשאל את יו''ר הוועד. Boojie 18:55 31/08/2001
  טור ביקורת קצר NY מאושר 14:56 02/09/2001
  מעניין מאוד Preacher 09:22 08/09/2001
  ואני הייתי בטוח שהוא חדש... ;-) NY מאושר 00:37 09/09/2001


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.