אני קצת מפחדת לשחרר פה סיפור פואנטה, במיוחד אחרי המקלחת הקרה שלה זכתה טלה בר. אז בבקשה, גם אם לא יצא יפה, תהיו נחמדים אלי. או לפחות אל תשתמשו ביותר מדי סימני קריאה.
הסיפור נכתב בתור ירידה על כמה סיפורי פורנוגרפיה גרועים שקראתי, שכלשון הסיפור היו בעיקר "הסברים טכניים על חיכוך קרומים ריריים והפרשות". נסיון בשטח הספרותי הזה גם גרם לי להבין עד כמה קשה לכתוב תיאורים טובים, במיוחד בעברית. ידעתם שבאנגלית יש הרבה יותר מילים שאינן רק נרדפות, אלא גם שומרות על משמעות רגשית זהה פחות או יותר? יתכן שמדובר בבורות אישית שלי, אבל מצאתי את עצמי ניצבת בין שתי האפשרויות המפתות של לחזור על אותה מילה שלוש פעמים בשורה יחידה או ליסוג לתיאורים קליניים למחצה. באנגלית זה תמיד נשמע יותר טוב.