בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
דמעות ונקמה. ל מ ב ו ג ר י ם
נכתב ע''י: Tokyo U (IP Logged)
תאריך: 04:50 28/08/2001


היתה זו שעת חצות, פנסי רחוב האירו קלושות כל כביש ומדרכה. זוג בודד צעד מחובק וצמוד. קוראים לו אביתר, בחור נאה וגבוה. קוראים לה טלי, בחורה יפיפייה בתפר הדק שבין נערה לאשה. הם מגיעים אל פתח הדירה של אביתר ומתנשקים.
"רוצה לעלות?" הוא לוחש באוזנה "יש לי ספה."
היא מחייכת ומלטפת את צווארו "זה נשמע מפתה אבל רק אם תבטיח שתתנהג יפה."
"כן, בטח, בואי." הוא אומר ומחפש את מפתחות הדלת בכיסו. בפנים חשוך ואביתר נתקל בקיר בעוד הוא תר אחר המתג. הם צוחקים שניהם ומתישבים על הספה המרופטת. זו הפעם הראשונה שטלי נמצאת במקום, היא סוקרת את הסביבה ומתרשמת מדירת הרווקים המוזנחת.
"אתם צריכים פה יד של אשה, כמה תשלם לי כדי לנקות כאן?" היא מצחקקת.
"אני מוכן לשלם לך עבור שרות מסוג אחר." הוא אומר לה ומתכופף. זוג שפתיים לחות מתמזג ויוצר נשיקה רכה. אביתר מחליק את ידו אט אט מגבה של טלי אל ישבה בעוד ידו השניה פורמת את כפתור מכנסיה. טלי הודפת אותו העדינות "דיי, אמרנו בלי שטויות." ודוחפת אותו קלות.
"אבל את רוצה את זה, אני מרגיש אותך," והוא תופס את ידה באלימות ומשכיב את טלי על הספה "תשתחררי, אני חם."
טלי לא מוותרת "אמרתי, לא! אביתר, אני בתולה ואני רוצה להשאר ככה עוד היום." אביתר עוצר לרגע "בתולה? לא אמרת לי קודם."
"זה משנה?" היא שואלת "המין יגיע כשתבוא האהבה. שאלתי אם זה משנה לך?"
אביתר נסוג לרגע "אני לא בטוח."
"רגע, שניה," היא עונה "אתה אוהב אותי? אתה מוכן לחכות?"
"כן," הוא עונה בנחישות " אני אוהב אותך מאוד ואת אותי אז קדימה, את כל כך יפה ואני כל כך רוצה. . . את תראי שתהני." והוא מזנק עליה מחדש.
"דיי, לא!" היא צורחת. מן המסדרון הצר יוצא שותפו לדירה של אביתר, בחור גדול גוף ושעיר, אולג שמו. "מה קורה כאן? אתה לא יכול לזיין בשקט?" הוא
גוער בשותפו הרועש. "היא לא נותנת לי." אביתר מתנצל.
"טוב, אני הולכת" מכריזה טלי " אל תתקשר אלי, ביי."
"רגע, רגע, לאן את הולכת?" נדחף אולג ותופס את זרועה של טלי "רק הכרנו."
"אתם רוצים שאני אצעק?" היא מאיימת.
"תנסי," אומר אולג וחוסם את שפתיה בכף ידו "אבל אני ממליץ על שתיקה."
היא מנסה להתנגד אבל אולג חזק כשור. הוא גורר אותה לחדרו ואביתר עוקב אחריו. "מה אתה עושה?" שואל את אולג שמשליך את טלי על מיטתו המצחינה, בין בקבוק למזרק. "אתה רוצה לראות?" הוא שואל בצחוק ממזרי. טלי מנסה לברוח בכל כוחה, היא צורחת, היא מתנגדת אבל אולג כל כך גדול והיא נחלשת. הנה הוא קורע ממנה את הבגדים שבחרה עבור הפגישה המרגשת, הנה הוא תולש ממנה את התחתונים והנה הוא בתוכה. חודר ומחלל את הדבר אשר שמרה לאהבה.
מהדירה תצא רק בשעות הבוקר שיבוא, מוכתמת בדם ודמעות וחור גדול במקום שבו היה לב.

המשפט איטי ובירוקרטי. טלי עולה על דוכן העדים ומשחזרת את החוויה, במילים ובנשמה. אמא ואבא תומכים בה, מלטפים את שערה בלילות ללא שינה. אבל הם לא עוזרים כשהיא רואה בבית המשפט את חיוכו הבטוח של אולג ואת מבטו ההססני של אביתר. עורך הדין שלהם יספר איך היא נכנסה לדירה מרצונה החופשי, איך היא יזמה מגע מיני, איך אביתר תמים וקורבן ואיך אולג מצוי בקשיים. הם לא אשמים בפרשה האומללה, אל תהרסו להם את החיים.
וטלי חושבת על החיים שלה, על מה שנשאר מהם, איך החתולה מתקרבת בחיבה ואיך טלי בועטת בה, איך כל מגע פיזי, מקרי וחולף עם גבר מעלה בה סערה של גועל. היא רק רוצה שהשניים יבואו על עונשם ושהיא תחזור להיות ילדה שמחה.
יום סיום המשפט הגיע. . . אולג נשלח לשנתיים מאסר בפועל ואביתר לעבודות שרות למשך חצי שנה. באותו היום, טלי נשברה לרסיסים של חוסר אמונה.

מאותו יום, הימים שהיו רעים הופכים לרעים עוד יותר. טלי מתפרצת על אמא שמביאה לה כוס שוקו וכועסת על אבא שרק רוצה לדבר. במהרה היא מסתגרת בחדר, לא אוכלת, לא שותה, לא רואה חברות ולא מתייחסת. בוהה בתקרה וכותבת מכתבי התאבדות פיקטיבים. חולפים שבועות, הקרע מעמיק ולטלי לא אכפת. איש לא מתקרב אליה והיא דוחה כל גילוי של אהבה.
באחד הלילות היא שומעת את אבא ואמא מתווכחים. אמא רוצה להשאיר את טלי בבית, לנסות לטפל ולהתקדם. אבא חושב שכדאי לשלוח אותה לעיר אחרת, אל הסבתא בדימונה. שם, רחוק, בסביבה אחרת היא אולי תתאושש. הוויכוח עובר לפסים קולנים ומסתיים בטריקת דלתות.

כשאבא מבקש ממנה לארוז היא לא בוחרת כלום, לשום חפץ אין יותר ערך. אמא נאלצת ללקט ולבחור בעצמה. במהלך הפרידה אמא בוכה ואבא מנסה לעודד, הם נפרדים בחיבוק קר ונשיקה מאולצת. טלי לא ממש מכירה את סבתא יאגה, היא אפילו לא יודעת אם יאגה הוא שמה האמיתי. אחת לשנה נהגו לבקר את הזקנה, לשתות קצת תה ולהתנצל על כך שהם עוזבים במהירות.
יאגה מובילה אותה לחדר זעיר, עם מיטה קטנה וארון שבור. "פה תשני ילדה." היא מצביעה.
"קוראים לי טלי."
"אני הסבתא שלך ואני אקרא לך איך שאני רוצה" מנסה יאגה להתלוצץ. טלי סוגרת את הדלת מול פרצופה ולא שוכחת לנעול.

הימים חולפים באיטיות, טלי יוצאת מחדר עבור ארוחות הבוקר, צהרים וערב ומידי פעם יוצאת לטיולים קצרים בדימונה שטופת השמש. הדיאלוגים בינה לבין סבתא מסתכמים בנימוס מחייב או ברטינות חסרות סבלנות. הסבתא מנסה לעורר את הנכדה, לשוחח, לעניין ולספר סיפורי עבר אבל טלי תמיד מתנצלת ויוצאת. הסבתא מושכת בכתפיה ומנסה שוב, מאוחר יותר, לסחוט חיוך או שיחה אך תמיד נכשלת.

הנחמה היחדה שטלי מוצאת היא בבהיה בחלון חדרה, ממנו ניתן לראות את חתולי הרחוב מתקוטטים ואת גינת השכנים הירוקה. טלי בוהה וחושבת ללא סוף, בימים ובלילות, באור ובחושך.
היתה זו שעת חצות וטלי הביטה ברוח. רישרוש דשא העיר את תשומת ליבה, אחריו נשמע קול התנפצותו של חלון. שתי דמויות אפלות חדרו אל בית השכנים וטלי מתלבטת מה לעשות. בטרם היא מניעה שריר היא רואה כיצד מושלך אחד השודדים מן החלון המנופץ ונוחת על הדשא וכיצד באנחות כאב הוא זוחל אל הרחוב. היא רואה כיצד השודד השני נמלט מן המקום בצרחות אימה והיא רואה את סבתא יאגה יוצאת מן הבית הפרוץ.

בבוקר מבקשת טלי מסבתא שתצטרף אליה לארוחת לחם, גבינה וירקות.
"את רוצה לדבר איתי?" שמחה יאגה על ההזדמנות. טלי מהססת, אולי חלמה?
"ראיתי אותך אתמול בלילה."
"ומה בדיוק עשיתי?" סבתא מתעניינת.
"אה. . . נלחמת בפשע?" טלי שואלת בחיוך חלקי. זו הפעם הראשונה שיאגה מבחינה בהבעת שמחה מסוימת פני נכדתה היפה, ליבה מתמלא בחום. אולי המפתח ללב הילדה מצוי בסוד שהסתירה כל השנים?
"את בטוחה שאת רוצה לדעת?" שואלת "תצטרכי לשבת, להקשיב ולא ללכת או לברוח."
"אני מבטיחה," נשבעת טלי "ספרי."

וסבתא מספרת איך שוטטה יום אחד בשדות דימונה ומצאה שורש חום ומוכר. הצמח הזכיר לה מתכון ישן שאמה שלה נהגה להכין, מתכון לתה מתקתק.
היא חפרה ושלפה את השורש ועוד באותו היום רקחה את המשקה. בלילה, כשהלכה לישון חלמה חלומות מוזרים. היא דמיינה את עצמה כגנן העיריה שהבטיח לפנות ענפים כרותים מול ביתה אך לא קיים. היא דמיינה אותו מתרומם ממשכבו לצד אישתו, מניע את המשאית ונוסע אל הרחוב, היא דמיינה כיצד הוא אוחז בענפים ומתאמץ כל הלילה. זאת חלמה.
כשבא הבוקר והיא יצאה להשקות את פרחי הגינה היא נדהמה לראות רחוב נקי, ללא ענף, עלה או זרד.
את השורש חיפשה ומצאה שוב אך הלילות חלפו ללא חלומות נוספים עד שהבינה שהמקום שבו עליה לנבור אחריו הוא המקום המקורי בו נמצא הצמח הראשון. בשדה נטוש, ליד הכור.

"את רוצה לומר לי שאת אוכלת שורש רדיואקטיבי ומקבלת כח לשלוט באנשים?" טלי התקשתה להאמין.
"לא. . . מה פתאום. . ." ביטלה סבתא את הדברים "לא אוכלת, חולטת תה. אני לא נוגסת, אני שותה."
"בהחלט שוטה, הבנתי" מילמלה טלי.
"את חושבת שאני משקרת?" נבחה סבתא.
"לא, אני לא חושבת שאת משקרת, אני סתם לא מאמינה."
"ילדה חצופה" סבתא יאגה זעמה.
"קוראים לי טלי, לא ילדה."
סבתא יאגה קמה ממושבה והבעירה את הגז. "ילדה, טלי, מה זה משנה? תכף אני אראה לך מי משקרת." לאחר דקות הניחה כוס זכוכית מהבילה על השולחן.
טלי עיקמה את פרצופה "סבתא, זה רדיואקטיבי."
"מה יש לך להפסיד? ממילא את רק שוכבת במיטה כל היום."
טלי נזכרה לפתע כמה החיים חשובים לה והיא לגמה את תכולת הכוס. "מה אני אגיד לך? מתוק מידי."
"כן, כן" אמרה סבתא " רוצה לטוס בשמי הארץ?" שאלה.
"מה?" שאלה טלי בחזרה.
סבתא יאגה אחזה בראשה של נכדתה בשתי ידיה. "תעצמי את העינים, תני לי להראות לך." טלי החליטה שהזקנה משוגעת אבל עצמה את עיניה בכל זאת.

. . . האם הייתם פעם ציפור ? האם רחפתם מעל לשדות ואגמים וצפיתם בעולם מלמעלה ? רק אתם והכנפיים באוויר שחקים צלול, נכנסים אל תוך ענן ומנופפים בנוצות. להרגיש חופשי וקל, להיות העולם. . .
טלי ויאגה, בניגוד אליכם, כן הרגישו. הן היו ציפור.
טלי פקחה את עיניה וראתה את יאגה המאושרת. "ברוך הבא ילדה, מהיום הכל שונה."

טלי ויאגה בילו את הימים בלימוד והנאה. טלי ריחפה בראשים של זרים וקרובים, חברות ילדות ופוליטיקאים בכירים, היא הציצה לאמת בפרצופה. יאגה לימדה אתו איך נכנסים ויוצאים והמעניין מכל. . . איך לשלוט. איך לגרום לאדם להפוך לבובה צייתנית. . . וטלי למדה להיות מלכת החוטים.
כשבטחה בסבתא, והחלה אולי לאהוב אותה, סיפרה לה על האונס ועל ההשפלה בבית המשפט. סבתא ראתה כיצד ברגע שעלה הנושא קדרו פני הילדה והתקמטו מחלחלה. "את רוצה לנקום?" שאלה את נכדתה בפשטות.
"את רצינית?"
"כמובן, זה לא כח קדוש שניתן במעמד הר סיני. אפשר לעשות איתו מה שרוצים."
טלי נזכרה בפרצופים השמחים של אביתר ואולג, בגזר הדין שהציף אותם בסיפוק ובריקנות ששכנה בלבה שלה. מאז אותו היום לא חשבה על שום גבר שלא כאויב, אפילו לא על אבא. היא ידעה שלא כך אמור להיות, היא ידעה שהיא יכולה לקום מחדש, לאהוב שוב ולגעת. אולי כך תוכל. . .
"תראי לי סבתא. אני רוצה נקמה, רוצה אותה מאוד."

כשאביתר פגש את ורד היא חייכה אליו והוא חייך אליה. ורד הוקסמה מהבחור השנון והסכימה לרשום את מספר הטלפון שלה על כף ידו. הם יצאו לסרט, אחר כך לבית קפה, דיברו שעות ונהנו מעצמם עד מאוד.
כשהזמין אותה אל הדירה, היא הסכימה, כשהפשיט אותה, לא סרבה. הם בילו את הלילה כגוף מזיע אחד.

"אתה אוהב אותי? שמע אביתר שאלה.
"בטח שכן." ענה ורק אז שם לב שורד עדיין ישנה.
"כמה אתה אוהב אותי?" שמע אביתר שוב, גרד את ראשו והסתכל סביב.
"תענה לי, מאנייק, כמה אתה אוהב אותי?"
"טלי?" שאל בתמהון.
"קום, עבד" היא ציוותה. הוא רצה לצעוק לורד אך פיו נותר נעול. שלא מרצונו הוא התרומם וצעד אל המטבח. היא שלטה בגופו כליל, מהזזת גבות ועד גפיים.
"רוצה לשתות משהו?" שאלה טלי וניפצה בקבוק וודקה על פניו.
"או אולי אתה רוצה לעסוק בפיתוח גוף?" אביתר לא האמין ולא ידע אם זו מציאות או סיוט בלהות מוחשי, טרור ואימה אפפו אותו, הוא חש כחיה במלכודת ואפילו לכרסם את דרכו לא יכל.
"הנה מספריים," צהלה טלי "רוצה לנחש מה נעשה איתם?"
אם היה יכול לצעוק, היה הרחוב כולו מתעורר בבהלה. במו ידיו הוא אחז במספריים וכיוון אותם אל תחתית גופו הערום. שני הלהבים משני צידי האיבר.
הוא ניסה להלחם אבל היו אלו ידיו שלו שהפעילו את הלחץ, מהר וחזק.
רק אז הרפתה טלי.
ורד התעוררה לקול זעקות הכאב, התעטפה בסדין ורצה לסלון. אביתר נאנח מכאבים והתפתל, איבר מינו שכב, מופרד ממנו, בתוך שלולית דם.
שוב הידקה טלי את השליטה ואביתר חש עצמו קם אל עבר הדלת. הוא שמע את תגובתה ההיסטרית של ורד אך טלי פקדה עליו להמשיך והוא יצא אל הרחוב.
קבוצה של ילדים נעצרה מולו, מעולם לא ראו מפלצת שכזו, והם נמלטו באימה.
הוא חצה כבישים, בין משאיות לצמתים. כך הצעידה אותו והוא לא ראה ולא שמע דבר. . .
כאשר שיחררה את אחיזתה הוא יכל להביט סביב. הוא עמד במרכזו של קניון הומה, שני שוטרים כיוונו עליו את נשקם וקהל אדיר של צופים הקיף אותו, בוהה בגבר הנכה והערום שעומד בתוך המזרקה.
"עכשיו אנחנו שווים." לחשה לו טלי ועזבה את גופו.

פקחה את עיניה ומולה ישבה סבתא יאגה. "טלי, את בטוחה שזה היה מוצדק?"
"כל דבר מוצדק, הוא הרס אותי, עכשיו היה תורו. עין תחת עין, סבתא. רק
לקחתי ממנו את מה שהוא גנב ממני, את החיים. עכשיו לשני. . . "
סבתא דיברה ברכות "את בטוחה טלי? הניסיון שלי אומר שכשאת הופכת להיות אובססיבית לגבי האויב את הופכת לאויב בעצמך. אל תבעירי אש על קרח דק. היתה לך הזדמנות נדירה וניצלת אותה, תדעי להפסיק בזמן, למרות האשמה שלהם את צריכה להיות אחראית."
"דיי סבתא, הנקמה מתוקה. תני לי רק עוד קצת כוח."
"אני מקווה שאת יודעת מה את עושה, אני חושבת שקצת הגזמת בפעם הקודמת.
אולי קצת יותר עדינות?"
"רק אותו סבתא. תני לי להיות אכזרית עוד פעם אחת ואז נשתמש בכוח לדברים חיובים. אני אוהבת אותך סבתא, נתת לי המון. בואי נסיים את זה ואחר כך נציל
את העולם ביחד." והיא נשקה לסבתא במצחה. הן הביטו זו בזו וידעו כי נוצר בינהן קשר נפש.
"טוב טלי" נכנעה יאגה "קדימה, אני איתך."

אולג ישב בתאו ושיחק שח עם אמנון, שותפו מאחורי הסורגים. החיים בכלא היו קשים ומלוכלכים אבל אולג ניסה לנצל את השמחות הקטנות שעוד נותרו לו. אמנון לא היה מבריק במיוחד אבל הוא ידע קצת שח ושש בש ומבחינתו של אולג זה הספיק. השיגרה הוציאה אותו מדעתו והוא נאלץ להתפשר עם אופיו של שותפו. "שח מט בפעם השלושים. אמנון, זה אותו מהלך כבר עשר פעמים.אולי תלמד סוף סוף?" והוא היכה את אמנון בכתפו.
"נו, אולג, עוד פעם. אני יכול לנצח."
"גם אם אני אשחק בלי האונה הימנית אני אנצח, אדיוט. תסדר את הכלים." אמר ,נשכב על מיטתו ועצם את עיניו. הוא חש בנוכחות מתגנבת ומישהו שהה בראשו.
"זאת אני, בן זונה, באתי לשלם לך." ידו של אולג נסגרה על צווארו שלו.
"מה קורה?" שאל אמנון. "תשתוק רגע" צעק לו אולג. טלי הזיזה את גופו של האנס אל הקיר והטיחה את ראשו בבטון. פעם אחת, פעם שניה, פעם שלישית, כתמים אדומים נראו על הקיר, פעם רביעית. . .כלום לא קרה. פקודותיה של טלי נבלמו.
"את שלי עכשיו," אמר לה אולג "מה חשבת, שרק את יודעת את הסוד? אמא שלי באוקרינה לימדה אותי את כל מה שאני צריך לדעת." התפקידים התהפכו, טלי נלכדה בראשו של אולג ולא יכלה להמלט.
"אני אאנוס אותך כל יום," הוא לוחש לה "את תבלי איתי במקלחת, בלילה, כשאני משתין וכשאני מאונן. את שלי לנצח."

"ס ב ת א!" זעקה טלי בכל כוחה.

"אני כאן. ביחד נביס אותו," הדהד קולה של יאגה "תתאחדי איתי ונשרוף לו את הנשמה והמוח."
"אמנון" אמר אולג.
"מה קרה לך?" שאל אמנון המודאג.
"תחזיק לי את היד, אני צריך אותך." בהססנות הרים אמנון את ידו ואולג אחז בה באלימות מהירה.
יאגה וטלי מול אולג ואמנון. רוחות זקנות, חכמות, צעירות ופזיזות מול רוחות ערמומיות וחזקות, טיפשות וחסרות מושג.
הארבעה נאבקו בשדה הקרב שהוא השכל והנחישות, עד לאובדן הכרה כולל. אבק המוחות התפזר ושני הצדדים קרסו והתעלפו.

אמנון התעורר, הוא חש מוזר. בקושי רב התרומם ורק אז הבחין שהוא לבוש בשמלה. "קח מראה" אמרה לו בחורה יפה והושיטה לו זכוכית שבורה.
"אני אשה זקנה!" הזדעק אמנון.
"ואני אשה צעירה. מה זה משנה לך? העיקר שאתה מחוץ לכלא."
"אולג? זה אתה? מה עשית לי? " נבהל אמנון והחל למשש את עצמו.
"אני כבר לא צריך להקשיב לך. תודה על העזרה ולהתראות." אמר אולג והשאיר את אמנון המום בבית זר.
זו לא היתה הפעם הראשונה של אולג, כבר שנים הוא נע מגוף לגוף. הפריצה של
טלי לראשו העניקה לו את הפתח והמפתח שחיפש, את האנרגיה הנדרשת. כעת הוא אשה, כעת הוא חופשי.
הוא עומד בכביש הראשי ומחכה לטרמפ, עם גוף שכזה יעצרו לו מייד. הוא מתחיל לצחוק, האירוניה של החיים משעשעת אותו.

מן השמיים הן מגיעות, זוג נשרי מדבר, צונחות ומיירטות. אולג מנסה לברוח אבל הוא מחליק על אבן חלקלקה ונופל. שתי הציפורים מסתערות עליו ומנקרות את עורו ועיניו בצווחות זעם. הוא פולט קריאה קלושה לעזרה אבל זוג הטלפיים והמקור מנקב את גופה של טלי עד לסחיטת טיפות החיים האחרונות שבו.

ההלוויה שקטה ועצובה. בני המחזור של טלי, חברים, חברות,מורים ובני משפחה. כולם באו לנחם את ההורים האומללים. תאונה מחרידה גזלה מהם את בתם היפה, את בתם האהובה שהגורל התאכזר אליה. הזיכרונות קשים מנשוא והדמעות זורמות כדם.
סבתא יאגה יושבת על קברבצד, מרוחקת מכולם. המשפחה מניחה שרגשות אשם
משבשים את דעתה אבל אמנון יודע אחרת. כלוא בגוף קמל.

זוג נשרים מביט מטה מעץ גבוה. אחד מהם מדלג על ענף, פורש את כנפיו ומתעופף מעלה. השני מתעכב מעט יותר אך בסופו של דבר מזנק לשמיים גם הוא. שניהם נעלמים באופק, מול השקיעה.

. . .האם הייתם פעם ציפור ? האם ריחפתם מעל לים שוצף, אתם ונשימת השמיים הטהורים ? חשתם קלים, צפים, מנותקים וחופשיים? האם ידעתם מהו אושר ?. . .



נושא נכתב על ידי נשלח
  דמעות ונקמה. ל מ ב ו ג ר י ם Tokyo U 04:50 28/08/2001
  מעניין. שלמקו 05:28 28/08/2001
  אהבתי אלכסנדרה 07:40 28/08/2001
  לא עניין של אווירה שלמקו 07:45 28/08/2001
  חשבתי על זה בלילה אלכסנדרה 23:27 28/08/2001
  LOL פתרון הגיוני...[[ל''ת]] Boojie 05:06 29/08/2001
  גם אני חשבתי על זה בעודי קורא את הסיפור. Evil 06:39 29/08/2001
  שאלה מעניינת פרייה 13:07 28/08/2001
  אני חייבת לשאול. פרייה 13:09 28/08/2001
  Quest 4 Glory Tokyo U 14:19 28/08/2001
  אהם! פרייה 09:12 29/08/2001
  ידע זה POWER! Tokyo U 12:54 29/08/2001
  השאלה איזה ידע[[ל''ת]] פרייה 05:39 31/08/2001
  RE: Quest 4 Glory אבישי 07:53 31/08/2001
  לא המקום א ב ל .......... Tokyo U 13:41 31/08/2001
  ובזאת *הסתיים* הדיון במשחקי מחשב.[[ל''ת]] Boojie 19:00 31/08/2001
  לא ברור זה שמשלם יותר מדי 20:10 28/08/2001
  לא ברור הלא ברור. Tokyo U 12:08 29/08/2001
  עולם כמנהגו נוהג. Evil ה- Party pooper חוזר 00:17 29/08/2001
  אויל, אני איתך. אסטרו-נעמי 07:14 30/08/2001
  ניר, צא מגוף של אסטרו![[ל''ת]] שלמקו 07:23 30/08/2001
  שלמקו, חצוף! אסטרו-נעמי 12:53 30/08/2001
  אויל? Tokyo U 08:55 30/08/2001
  את יכולה להביא דוגמאות? זה שמשלם יותר מדי 16:57 30/08/2001
  ביקורת אבישי 07:50 31/08/2001
  טוויסטד נונין 06:42 10/09/2001


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.