בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
האצולה מחייבת
נכתב ע''י: ג'ון דייקר (IP Logged)
תאריך: 12:03 21/08/2001

ג'רמי קולינס עצר את הג'יפ שלו אחרי שלוש שעות של נסיעה איטית. רק עכשיו הרשה לעצמו להסיר מבט ממכשיר ה-GPS שלו ומשביל העפר המתפתל. בסבך העצים היה אפשר להבחין בציפורים ססגוניות ובנחשים, נדמה לו שבדרך גם קלט בזווית העין שני נמרים. הוא התרווח מעט בכיסא ופתח את החבילה שאסף מסניף הדואר של קוארי לפני שיצא לדרך. הוא שלף החוצה את קרטון ה"נובלס" שחיכה לו ושישיה של פחיות מכבי. אחר כך העיף מבט בתמונה של מגדל המים ובברכות שנכתבו על גבה. הנוף סביבו היה עוצר נשימה, אבל לא זו הייתה הסיבה שבגללה התקשה לנשום עכשיו, גם לא עשן ה"נובלס" שמילא את חלל המכונית, ג'רמי קולינס עמד להגשים את המשימה של חייו.
באופן שהפך כבר לטבע שני אצלו יצא ג'רמי מהג'יפ והתכונן לרגע הגדול. הוא הרכיב על ראשו את מכשיר ראיית הלילה שלו, הצמיד את המיכל המלא למנשא וחיבר אליו את הצינור, אחר כך בחן את שורת ראשי ההתזה שפרש על שמיכת צמר ישנה, בחר את זה שנראה לו המתאים ביותר וחיבר אותו לקצה הצינור. את כל המערכת הרכיב על גבו, הוא השחיל את ידיו לתוך הכפפות העמוסות בחיישנים ולפת את קצה הצינור בידו. מבט אחרון לעבר מכשיר ה-GPS, אין ספק, הוא במקום הנכון.
אחרי שתי דקות של הליכה בתוך הסבך נחשף לעיניו פתח המערה. הוא עמד מולו נרגש, נזכר איך הכל התחיל, כמעט מתוך הכרח. נזכר בלילות הארוכים בקיבוץ, בלחות הבלתי נסבלת של עמק הירדן בקיץ, בלילות חסרי השינה, בשבועה שנשבע לעצמו אז. פתאום ידע שבשביל לסגור את המעגל הוא חייב לעשות את זה כמו בימים ההם. באותו סדר מופתי ובאותה משמעת עצמית פרק מעליו את כל הציוד שזה עתה גמר להרכיב. מניח את הכל בשורה מסודרת, שעון על סלע קטן. במכנסי ג'ינס מרופטים וחולצת טריקו מקטיף הבננות שלו נכנס ג'רמי לתוך המערה.
בצעדים הראשונים עוד הצליח לראות משהו בזכות קרני השמש המועטות שחדרו את הסבך אבל מהר מאוד התחיל לגשש את דרכו פנימה, שולח רגל זהירה סנטימטרים ספורים לפנים, מחליק את היד על הקיר הלח והחלקלק. כעבור כמה דקות הצליח לשמוע את הרחש. שנים של עבודה עם הציוד המתקדם ביותר לא הקהו את האינסטינקטים שפיתח אז בבית המתנדבים. הוא הרגיש איך כל גופו נדרך, לא היה לו כל צורך בציוד ראיית הלילה שלו, הקול קרא לו, חזק וברור. הוא שחרר מעט את הברכיים, מכין את עצמו לזינוק פתאומי אם יהיה צורך, הרפה את הידיים, מתכונן אותן לרגע הגורלי. הצעדים נעשו בטוחים עכשיו, כאילו כל חייו עברו עליו בתוך המערה. כל השנים האחרונות עברו בראשו עכשיו, הלגלוג הראשוני שבו נתקל, הטיסות מפינה אחת של כדור הארץ לפינה אחרת, המרדף אחרי שמועות ושברי מידע, כתבות השער בעיתונים, המסע המתלהם של "הירוקים". הוא התקשה להודות בזה, אבל באיזשהו מקום הצטער שהכל נגמר, לרגע חשב להסתובב ולצאת החוצה. בדיוק אז נשמע הרחש כל כך קרוב אליו, האינסטינקט גבר על הכל. בזינוק מהיר שלח את שתי הידיים קדימה מניח להן להיחבט זו בזו בקול צליפה קל. זהו, שני היתושים האחרונים עלי אדמות שכבו מעוכים על כף ידו.



נושא נכתב על ידי נשלח
  האצולה מחייבת ג'ון דייקר 12:03 21/08/2001
  LOL. בראוו![[ל''ת]] מישהי עם ניק מתחכם 13:34 21/08/2001
  פשוט ''סתם''.[[ל''ת]] Evil 14:19 21/08/2001
  נחמד. לא ציפיתי לסוף.[[ל''ת]] שלמקו 14:33 21/08/2001
  (משיכת כתף) אלכסנדרה 00:00 22/08/2001
  הוא היה מתנדב בקיבוץ Preacher 23:31 22/08/2001
  כן. כנראה זו הסיבה שהזדהיתי איתו.[[ל''ת]] מישהי עם ניק מתחכם 03:27 23/08/2001
  טראומת היתושים, לא ההתנדבות בקיבוץ...[[ל''ת]] מישהי עם ניק מתחכם 03:28 23/08/2001
  חמוד להפליא. אסטרו-נעמי 06:02 23/08/2001
  הדבר היחידי שיש לי להגיד: פרייה 03:23 25/08/2001


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.