בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
קרב כל הקצים
נכתב ע''י: Tokyo U (IP Logged)
תאריך: 05:37 19/08/2001

|י|שראל, ירושלים העתיקה, 1952. משה יפה-אל קדח במיטתו הספוגה, אור נרות קלוש האיר את פניו. סביבו, בחדר הקטן, עמדו וישבו בני משפחתו, מבוגרים וצעירים. משה בן הזקונים היה חביב על כולם, ילד חייכני ושובב אך חכם ומהיר תפיסה. תכונות טובות הועילו במאום למצבו האנוש. טיפות זיעה כיסו את מצחו ומידי פעם פלט אנחה חלושה. הרופא אמר כי ימיו ספורים, ביקורו האחרון היה לפני שבוע ומאז הלך משה ונחלש ועל מיטתו התנקזו דמעות אבל שיבוא.
אחותו הקטנה, חנה, צפתה בו ממושבה בקצה המיטה. אחיה, עימו שיחקה בסימטאות, עמד למות. הקדוש ברוך הוא ממתין לו, כך אמר אבא אך חנה סרבה להפרד. בבית הכנסת התפללה לשלומו חזק מכולם, אחזה בספרים ובכתה בין הדפים. הנה משה נחנק ומשתעל, חנה מסבה את מבטה מטה והיא חשה סגורה ולכודה. כל כך הרבה אנשים בחדר, בוודאי המצב אינו מטיב עם משה הגוסס. משהו חייב להעשות, היא מחליטה. היא קמה ופורצת החוצה, רצה אל הסמטאות, אולי כשתחזור כבר ימות אחיה.

|ב|חוץ זולג גשם זלעפות, ברד רטוב מושלך מן השמיים, השמיים שרוצים את משה. שם יושב אלוהים ותחתיו אברהם, יצחק, יעקוב ויתר הכרובים אליהם יצטרף משה בקרוב. היא רצה בגשם, שמלתה רטובה ושערה פזור. נעלי השבת מוצפות במים אך היא קופצת אך תוך השלוליות והטיפות מכות בה. לא יודעת לאן רצה ועד מתי אבל אולי תמשיך לעד, אל מקום בו לא מתים אחים קטנים. . .
היא אינה מרגישה רטיבות, אינה מרגישה דבר. הגשם מציף את רחובות ירושלים הצרים והאפלים אבל היא יבשה. המים מתאדים מעליה והיא עומדת מבולבלת. טיפות נושרות מטה ונעלמות בטרם הגיעו. יד עדינה אוחזת בכתפה והיא מסתובבת, זהו גבר גדול וערום, אפוף אור לבן. חנה רוצה לצעוק ולברוח אבל הגבר מדבר והיא משותקת.
"שמעתי את תפילותייך, חנה, את התחינות והדברים. באתי לחזק ולתת עבור אהבת אחים."
וחנה בוכה, בקשה נשמעה ומלאך קדוש נשלח אליה.
"אחיך מחלים ומבריא ובקרוב יקום על רגליו. המחלה תעקר מגופו החלש."
חנה מתמוגגת "תודה ,ישתבח שמו." היא ממלמלת בהכרת תודה נרגשת.
"שרותי אינם חינם אין כסף , ילדתי," אומר הערום "ולחיים מחיר יקר.".
"עבור אחי אעשה הכל. הצלת נפשות היא חסד גדול."
"קיוותי שתראי זאת כך, יפתי צחורת העור, אעשה עמך מצווה." והוא אוחז בה, מטיל אותה על רצפת האבן וקורע ממנה את חצאיתה. חטא מגונה ומזוהם מתחולל וירושלים שותקת בגשם.
משה פוקח עפעפיים ומחייך, עיניו בורקות בלהט אלוהי והמשפחה צוהלת ושמחה. מודה לאל בקול גדול. חנה צורחת ואיש אינו שומע.

|י|שראל, ירושלים, אתמול. שלטים לבנים ואותיות שחורות. נערים לפני גיוס וותיקי פלמ"ח, אנשי ציבור ואנשי רחוב, אמהות שכולות ויתומים אבלים. מסרים ומילים נזעקות מכל פה יורק, נאמרים במקרופונים ומהדהדים במגברים. " משתמטים. . . גנבים. . . עם אחד גיוס אחד" והשנאה מאחדת.
מאיר מפלס לו את דרכו, משתדל שלא להתבלט אך מאמצו לשווא. הרי שום הבעת פנים לא תושיע, אף אחד לא מביט על פניו. עבורם הוא "דתי" או "דוס" במקרה הטוב, "עלוקה" או "נטל" במקרה השגרתי. מראהו מקנה לו מעמד מיידי של "אויב העם" זקנו אדמוני וארוך, מעילו עבה ושחור וכובע לו ותחתיו כיפה. קציני משטרת ישראל לא טורחים לגונן עליו והוא אץ לו במהירות אל בניין הישיבה.
"שלום מאיר," מברך אותו אב הבית "הכנס, הם מצפים לך.כל הכבוד שהגעת." מאיר חולף במסדרון בין חדרים, שומע נערים ממלמלים פסוקים, לומדים תורה וצוברים מעלות. הנה הגיע אל גרם המדרגות והוא יורד. אברך אילם פותח לפניו את דלת המקלט ומאיר נכנס בבטחה. החדר חשוך אך מאיר מכירו כאת תפילת שחרית, באופן מדויק ומלא. חיש קל מוצא את מפתן הדלת.
"חזק וברוך! הנה מאיר ישתבח שמו, בא למלחמה באוהלה של תורה."
שלום רבי" מברך חזרה מאיר ומצטרף אל שורת האברכים העומדים.
הרב פותח בדברים "וכעת, לאחר שהשלמנו מניין, אבקש מכם לזכור כי לא הביישן למד. נבחרתם כאותיות בנוסח תפילה, מעטים ומטיבים, עילויים גמורים. מן המקפידים ומן הצדיקים. לקום וליפול לשם קידוש השם. הבא נאמר קדיש עבור אחים ואבות שנגדמו לפנינו." עשרת המובחרים והרב מתכנסים, איש איש בליבו נשא הוא תפילה לאלוהים שבלבו. כאשר סיימו פתח הרב את ארון הקודש בהדרת כבוד. בתוכו השתרעו גרזנים, סכינים, קילשונים ומי כינרת, מסודרים במדפים.
"הצטיידו בני ותתחזקו, בחרו כלים כנגד הטינופת." אחד אחד, בסדר מופתי, באים האברכים ומלקטים נשקים. בין קפלי חליפות מונחים סכינים ואגרופנים, לפידים בידיים ותהילים בכיסים. העשרה אומרים את תפילת הדרך ומהנהנים לרב.
"חזק וברוך, תצלח דרכם." שני עוזרים צעירים מגלגלים את השטיח ועל הרצפה מתגלה סימן המחומש, הפנטגרם. הרב מעלעל בספרון עבש ומתחיל בטקס. מאיר מביט בו בצפייה. הוא נולד מרחם אימו עבור הרגע הזה. הרגע בו תמחק טעותו של אלוהים.

|ע|שב אדום צמח על גבי הר הגופרית שחור, נהרות לבה רותחת זרמו בניחותה סביבו. שני שומרים, אוחזי קילשונים, ישבו על צלע ההר, אכלו ושוחחו.
"כמה זמן אתה שומר כאן?" שאל מלשוע.
"מאז הפלישה הראשונה," ענה דילמוש "אני אומר לך, ראיתי המון. הצלבנים היו הראשונים שגילו את השער, דיי בטעות. . . שיחקנו עם קסדות כל אותו הקיץ. אחריהם הגיעו המלומדים מוונציה, הרנאסנס וכל השטויות הללו. הם רצו לחתום על הסכם שלום, חוזה עם השטן. כמה צחקנו באותו החורף."
"מאוד מעניין," הסתקרן מלשוע " מה קרה עם הגמד ההוא?"
"נפולאון? בן אדם צריך לבחור קרבות שמתאימים לגודלו. הוא קפץ נמוך מידי. גם הנאצים ניסו לכבוש אותנו. באו עם מכונות ירייה וטנקים. שלחו אפילו איזה אדיוט עם מטוס."
"אבל מכשור מכני לא עובד כאן."
"בדיוק," אמר דילמוש וליקק את שפתיו " גם בקיץ ההוא שיחקנו בקסדות." והשניים צחקקו וליטפו את זנבותיהם בעונג.
"אתה בחור טוב," החמיא דילמוש "עוד תגיע רחוק." שער כחול ומתרחב נפתח מעליהם ועשרה לובשי שחורים נחתו סביבם, לפידים של אש קודש בוערים בידיהם. "אולי נדבר על זה?" הציע דילמוש. "הללויה" זעקו האברכים ושרפו את השומרים התמימים.
העשרה הכירו את הגהנום כפי שהכירו את תפילת מנחה, באופן מלא ומדוייק. כיחידת קומנדו מילא כל אחד את יעודו באמונה שלמה. שוכני גהנום מופתעים "תוקנו" בגרזנים מבורכים. עשרת הנועזים פילסו את דרכם אל המטרה, מפיצים ייסורים בכל אשר יפנו

|ב|כיסאו המרופד ישב השטן והדיף אדי גופרית. במבט רואה כל צפה במתרחש ולשריו שישבו לצידו אמר " אין הם מעכבים את התכנית במאומה. הסירו את המחסומים, יום הדין הגיע. ללא רחמים וכפרות, ללא סליחה ומחילה לעוונות. שחררו את רסן הלגיונות!"
ומתוך מעמקי הרי געש פרצו קללות מהלכות כמתיבת פנדורה. בגדלים שונים המתינו עד ליום הדין והנה הוא הגיע. שיירות של שדים צעדו וריחפו, מתנקזים אל מאורת היציאה.
השטן הביט והבטיח חרטה על מעשי התוקפנות. הוא ישכים לשרוף את אלו הבאו להרגו. השמיים ידממו וקינת נשים תהדהד בארץ. . .

|מ|הר מגידו פרצו הרעות. רותחים ומבעבעים. מכאן יתפזרו אל כנפי תבל וילמדו את תורת השטן בכח הזרוע. השדים הגיחו בזעם רצחני ונעצרו מופתעים. . .
מולם עמדו מאות אלפים, בעליי ציציות וזקנים וחיוך זדוני על פניהם. ממטולה ועד אילת, ירושלים ועד תל אביב. מן הכוללים ובתי המדרש. זומנו מישיבות ונקראו מאימונים. ממושבי המקובלים ומחצרות האדמורים. איש איש בנשקו ומעלותיו. מוכנים להגן, להרוג ולמות לשם קידוש השם.
"שמע ישראל, התקיפו!" הורה הרב הראשי ובקול ששון ושמחה נהרו החיילים מכל סלע ועץ. היום יסתמו את שערי הגהנום. . .ולא ישא גוי אל גוי ולא ידעו עוד מלחמה.

|ד|ויד וגיל ישבים בניידת למרגלות ההר. גיל מעשן סיגריה ודויד אוכל םנדוויץ.
"מה הם עושים שם?" שאל גיל.
"אין לי מושג, בטח הילולה, תראה את הזיקוקים." ענה דויד.
"משוגעים הדתיים האלה. אם הם היו משקיעם בצה"ל את מה שהם משקיעים במסיבות שלהם."
"עזוב, קח, אישתי הכינה לך סנדוויץ עם מיונז ונקניק."
"תודה," אמר גיל ונגס בכריח "טעים" הוסיף.

|ה|רשעים, הממירים, הקוצרים, הזדים והכופרים נסוגו לאחור. בני המקובלים ניזונו מכח הקמעות וברכות הרבנים. כאריות עזים הפכו לשמשונים וביצורי הגהנום פילחו חורים כבחמאת שבת ובחלה לקידוש. לוחמים שחורים השיבו צדק אל מקומו. כה נוראה ונפלאה היתה המערכה וגיבורי ישראל עשו שפטים ביושבי בוץ התחתית.

|ע|שרה אברכים נועזים עמדו מול משמר השטן. מול שערי כס הרשע הקדום.
עשרה מול חמישים. חמישים רושפי אש מכונפים מול עשרה חובשי כיפה ומאיר בראשם. מאיר יפה-אל, בנה של חנה שהרתה ללא מגע גבר. בנה של שומרת מצוות, המשיח. . .
ההסתערות החלה וחרב אש קרעה ספר תהילים ודברי תורה ניפצו ראשים. שחור ואדום טבחו זה בזה ובעוד מתרחש המאבק בין בני תמותה נימולים למשוקצים טמאים, פרץ מאיר יפה-אל אל אולם הכס הבוער. שרי הגהנום זינקו והתנפלו עליו בשאגה אדירה והוא שחט את כולם כתרנגולות כפרה.
אדם מול סיוט הדורות, כך עמדו השניים, בלב מרבץ כל רוע. השטן קם ממושבו ומאיר קרב אליו. "ללא רוע אין טוב, לא מעשה נוולה לא תתכן מצווה. אני מפציר בך בני להאזין להגיון החם הזורם בעורקיך. נעימה היא רוח השאול"
ומאיר אוחז בגרזן עליו חרוטים שיר מזמור והוא יודע כי זהו גורלו, ככתוב
מעלה, בספר החיים.
"מורשת אבות מנחה אותי, בלכתי ובבואי, במושב ליצים ובדרך רשעים.
בא היום כי תסיר טלפיים מן הכס. שיני אבות תכהנה ובנים יאכלו מתוק."
"מה?" שאל השטן בבלבול וראשו התגלגל למרגלות רגליו של מאיר וגרזנו. הגהנום קפא מתנועה והשדים עמדו אובדי עצות.
את כס המלכות ניקה במטלית לבנה והתיישב בנוחות. הוא חש כאדם המוצא את עתידו. דור הולך ודור בא ואין חדש תחת השמש.
כעת ידע איש איש ושד שד את מקומו בעולם הזה וההוא.

|י|שראל, תל אביב, היום, עכשיו. שמעון ישב בבית הקפה בשינקין. מלצרית מעורטלת למחצה מגישה לו צלחת מזון וכוס משקה. הוא שותה את המילקשייק ומריח את הסטייק. מולו צועדת משפחת אברכים, שמעון לא מבין כיצד בחום הקיץ הם הולכים במעילים ובשכבות. הכל בשחור, הכל בזעה. איך הם יכולים? שאל את עצמו. הם לא מבינים כלום מהחיים האמיתיים, חשב, ונעץ את שיניו בחזיר.
אחד האברכים החזיר לו מבט מחייך. הוא ידע מה מצפה לו לו בחיים שמעבר, הוא ביקר בהם. . . גמול ועונש הפכו את עורם עם שלטונו של מאיר. אחד משלהם יושב עכשיו על הכיסא והוא יביא את יום הדין האמיתי. יחי אדוננו, מלך המשיח! ותבוא גאולה ישראל, במהרה בימנו. |אמן|.



נושא נכתב על ידי נשלח
  קרב כל הקצים Tokyo U 05:37 19/08/2001
  RE: קרב כל הקצים אלכסנדרה 07:41 19/08/2001
  מסכים עם כל מלה איתי 09:34 19/08/2001
  הערה על הערה fff 12:38 19/08/2001
  הערה על הערה על הערה על הערה Tokyo U 12:52 19/08/2001
  עדיין לא הבנתי fff 09:22 20/08/2001
  ידידות שווה זהב Tokyo U 10:12 20/08/2001
  תודה על התזכורת :-) fff 10:33 20/08/2001
  אכן כן. שלמקו 12:51 20/08/2001
  היייייייייי Tokyo U 13:14 20/08/2001
  אף 'חד לא אמר fff 14:06 20/08/2001
  אני אומר. Evil 16:50 20/08/2001
  רבותי, זה לא המקום לדיונים על דת!!! Boojie 17:19 20/08/2001
  למה זה לא לעניין ? Evil 02:14 21/08/2001
  אוקיי, תשובה מפורטת: Boojie 05:07 21/08/2001
  כפי שכבר ציינתי בעבר, Boojie 13:04 19/08/2001
  תשובה להערה על הערה אלכסנדרה 22:58 19/08/2001
  חמש פינות. Tokyo U 13:07 19/08/2001
  RE: חמש פינות. Preacher 14:10 19/08/2001
  אלוהים בסיפור אלכסנדרה 04:13 21/08/2001
  Nop Tokyo U 05:35 21/08/2001
  טוב... אלכסנדרה 06:29 22/08/2001
  נחמד, ותו לא. שלמקו 08:18 19/08/2001
  אהבתי מאד. Evil 08:51 19/08/2001
  אמנם אני חוזר כאן על דברי קודמי גל  11:50 19/08/2001
  לא רע בכלל. Boojie 11:58 19/08/2001
  אוף. לא הבנתי את הסוף. מישהי עם ניק מתחכם 13:47 19/08/2001
  The more things change. . . Tokyo U 14:18 19/08/2001
  שזה אומר שאין הסבר, מישהי עם ניק מתחכם 14:31 19/08/2001
  אם נחרוג לרגע. . . Tokyo U 14:45 19/08/2001
  תהיתי האם להעיר פרייה 06:19 21/08/2001


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.