נכון לעכשיו - ואני חוזר אחורה בזמן ומנסה לקרוא - זה הסיפור הכי טוב שקראתי כאן בפורום.
'עולם' עתידי מהודק והגיוני על עצמו. דמות מרכזית שיש לה מניעים סבירים, התלבטויות פנימיות ורגשות. פרולוג ואפילוג בעלי משמעות. סיפור שאפשר לקרוא יותר מפעם אחת וליהנות. ממש טוב. ממש העברת את תחושת המחנק (הפיזי והנפשי) של העולם המתוזמן הזה.
הערות:
1. למרות שהסיפור מעניין, הרעיון עצמו לא מי-יודע-מה מקורי. יש סיפור של אסימוב שקופץ לי לראש, על עולם שבו התפקידים מתוכנתים-מראש והנונ-קונפורמיסטים נכלאים. דווקא המושג של 'הצמוד' עניין אותי, ואולי חבל שלא נכנסת יותר לתוכן הפסיכולוגי שלו.
2. המסר, כפי שכבר הוער מלמעלה, הוא מוכ, ודמות הממציא המבריק-אך-נונקונפורמיסט-ואולי-דווקא-מבריק-בגלל-שהוא-נונקונפורמיסט היא די נדושה. החוזק של הסיפור הוא בעיצוב שלו דווקא ולא בתוכן.
3. הניסוחים שלך - לפחות בהתחלה - הם בשפה גבוהה, שנראית לי מלאכותית ו'מוגבהת' יחסית לסיטואציות. הדמויות דווקא מדברות ברובד עקבי וסביר, אבל נראה כי הקול המספר קצת 'מתנשא' מעלינו.
4. שני ניטפוקים: א. מדוע דווקא הזיכרון של עתי הוא 'הקללה הנוראה שלו'? זה לא נראה עקבי עם ההמשך! ב. משחק המלים עם ה'תקווה לעתיד' הוא די חלש ומאולץ, לדעתי.

שוב: באופן כללי הסיפור טוב מאוד! אל תקחי קשה!

ושאלה כללית: למה כולם פה כותבים בגוף שלישי? לי נראה שזה מנתק את רוב הסיפורים מהיכולת האמיתית להגיע לקורא.