היא עמדה,דמות בודדה כנגד הסערה.לא לחינם שמו של המקום הוא מגדל הרוחות,חשבה בעוד הרוח מסתחררת סביבה,ועוטפת אותה .או שמא מנסה לבלוע אותה? היא כבר לא ידעה מה נכון,במקום זה שבו עבר ועתיד אחד הם,מקום שבו הכוחות הראשוניים חזקים ,ומשחרים לטרף אחר כל יצור חי שמעז לפלוש לממלכתם. כאן עברו כוהנותיו של האל רהאד את טקס חניכתן והעלאתן לדרגת הכהונה הבאה.חלקן מתו אך זהו שכיח,מפני שרק החזקות ביותר יכולות להתמודד עם המראה שנגלה להן.טנה פחדה,עוד מעט יעלה הירח המלא,שלאורו המתעתע מתגלים החזיונות.למען האמת, היא לא פחדה היא היתה מבועתת,היא ידעה מה קורה לאלו שאינן מספיק חזקות להתמודד עם האמת.היא נשמה עמוק.טוב יקרה מה שיקרה,כל מה שנותר לי כעת לעשת הוא לחכות,היא חיכתה.ואז הגיעה השעה המיועדת הירח עלה,והיא נשאה אליו את פניה,טובלת באורו הרך.החיזיון השתלט עליה במהירות היא עפה אל העתיד וראתה,גופה החל לרעוד,היא נסתה לעצום את עיניה אך בלא הצלחה,היא ראתה אסונות את אלה שייגרמו ע"י הטבע ואת אלה שייגרמו ע"י האדם,האחרונים היו רבים מספור.והיא הבינה,האנושות תהרוס את עצמה במו ידיה,אך תמיד תנסה למצוא אחרים להאשים,ודבר זה ימיט עליה את חורבנה.אם אנחנו עומדים להיכחד,חשבה טנה ,למה להתאמץ?אני פשוט יכולה להרפות,והיא הרפתה.היא צפה על גבי הרוח בין זרמי הזמן,עד שתודעתה הטשטשה,והיא הפכה לאחד עם הרוח.