לחשוב ולהבין במקום לקרוא סתם,
אולי ממוחו לא היה בורח,
הקשקוש שלמעלה, אותו המכתם.

אולי אז היה ללא קושי מבין,
כי איש לא קרא לסיפורו בשמות,
כי ביקורת בונה של קורא אנין,
תשבור לעתים את כל החומות,
בין תחושת הצלחה, אשליית כשרון,
לבין תוצאה הרת אסון,
בין חלום לחרבון,
בין קשקוש לדמיון,
בין אדם הכותב ללא כל רעיון,
גיבובי מלים, ערימות שגעון,
לבין זה היושב וחושב בארון,
שוקד והוגה ללא תלות בשעון,
מתקן ומגיה ללא שום חשבון,
ומנפיק, לבסוף, לשמחת ההמון,
יצירת מופת - אפילו קאנון!

"זו דרכו של עולם," כך אמר העורך,
"לא אדע זה מדוע אני משתפך,
התקוה בי בוערת, באשר אלך,
להשקות הכותבים בחכמה כמשפך."

והוסיף ואמר העורך האכזר,
"ממילא גר אני שם ליד הנהר,
ואם את נימוסי לשפר תאמר,
גש הלום ותוטבל וחסל ונגמר..."