בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
המדבר הכחול שמעבר לחלון - חלק 1
נכתב ע''י: אקיי מנאי (IP Logged)
תאריך: 07:08 02/08/2001

*יש קצת אנגלית בפנים, ואני מקווה שהיא לא תצא הפוך. אם כן, אז אפשר להתעלם ממנה*



טרי יצאה מהרכבת ופנתה הביתה. רחוב המלך ג'ורג' היה עמוס לעייפה באנשים. מזג האויר היה טוב, ואנשים רבים יצאו מבתיהם כדי להנות מהאויר הצח בחוץ. השמש לא קפחה יותר מדי, ורוח קרירה מהים נשבה בנעימות. באויר היה ריח נפלא של לחם טרי מעורב בפרחים. טרי נזכרה בכל הסיפורים של אם סבתה שעוד זכרה את התקופה המזוהמת. אנשים הלכו אז עם כיסוי על אפם כדי שלא לנשום את העשן המזוהם. מאז כמובן הוטל האיסור על שימוש ברכב מזהם, ומאוחר יותר נאסר השימוש ברכב פרטי. מעיר פקוקה ומעושנת הפכה תל אביב לעיר נפלאה למגורים. לאחר שוך הזעם הראשוני על איסור השימוש ברכב, גילו האנשים שאין להם צורך ברכב פרטי. הרכבת התחתית הובילה אותם לכל מקום ברחבי העיר, ובין הערים חיברו הרכבות הסולריות המהירות, שיכלו להסיע אלפי אנשים. בישראל חיו כשלושים מליון אנשים אך המדינה היתה פחות צפופה מאשר בתחילת המאה העשרים ואחת.
קיפול מרחבי. זה היה שם המשחק. המדע הבדיוני של פעם הפך למציאות של היום, לפתרון האולטימטיבי לבעיית התפוצצות האוכלוסין. אחד מסופרי המד"ב העתיקים הגה את הרעיון, והמדענים רקמו לו עור וגידים. קשה היה לטרי לדמיין את העולם ללא קיפול מרחב. הנה, הבניין שלה לדוגמה. גובהו היה ארבעים קומות - מחציתן מתחת לפני הקרקע. הוא היה מחולק לחמישה בלוקים, שלכל אחד מהם כניסה נפרדת. רוחבו של כל בלוק היה רק ארבעה מטרים, ואורכו עשרים ושבעה. ובכל בלוק התגוררו אלפיים משפחות. עשרת אלפים דירות היו בכל הבניין, כל אחת מהן גדולה ומרווחת. כיצד זה אפשרי? קיפול מרחבי. הדבר המסתורי הזה שכמעט אף אחד לא ידע איך הוא עובד, אבל אף אחד לא יכול היה לדמיין את החיים בלעדיו.
טרי התגוררה בבלוק השני בקומה התשיעית מעל פני הקרקע. היא צעדה בשביל הגישה אל הכניסה לבלוק, ופתחה את הדלת על ידי נגיעה בלוחית הבדיקה לטביעת אצבע. הפתח הוביל לצידו השמאלי של אולם המבוא. הישר לפנים נמשך המסדרון של קומת הקרקע עם הדירות היקרות יותר, ומימין נמצאה מעלית הגלגל.
מעלית זו נקראה כך כדי להבדילה מהמעלית הקונוונציונלית הוותיקה שעדיין היתה בשימוש, בעיקר בבנייני משרדים גדולים. במקומות שכאלה נוח יותר להפעיל עשר מעליות קונוונציונליות מאשר מעליות גלגל. אבל עבור בתי מגורים, מעליות גלגל היו הטובות ביותר. מעליות הגלגל זכו לשמן, מפני שהיו מבוססות על העיקרון של הגלגל הענק העתיק שהיה נפוץ פעם בירידי שעשועים. המעלית היתה אוסף של תאים התלויים אחד מעל השני, וכל עוד נמצאו בה אנשים, הסתובבה ללא הרף. התאים בצידה הימני תמיד עולים, ואלה בצידה השמאלי תמיד יורדים. בכל תא היה מקום ברווחה לכשלושה אנשים, או לאדם אחד בכסא גלגלים. כל מה שהיה על אדם לעשות על מנת להגיע למחוז חפצו, היה להמתין מול הצד המתאים עד להגעתו של תא פנוי, לפסוע פנימה ולעזוב בקומה המתאימה.
כהרגלה ניגשה טרי אל צידה הימני של המעלית. שני אנשים המתינו בצד זה כדי לעלות, ושלושה אנשים המתינו כדי לרדת. עד מהרה הגיע תורה של טרי. היא נכנסה בזריזות לתא הפנוי, ועלתה במהירות עד אל הקומה התשיעית, שם דילגה החוצה.
למזלה הרב היא התגוררה בדירה מספר תשע מאות ושתים עשרה, מרחק שנים עשר מטרים בלבד מאולם המבוא של הקומה התשע. המסדרון היה ארוך, מצופה בחיקוי שיש לבן ומעוטר בעמודים יווניים איוניים עדינים בצידו השמאלי. בצידו הימני היו הדלתות לדירות, דלת בכל מטר, כמעט צמודות האחת לשניה, כולן עשויות מתחליף עץ חמים למראה. טרי צעדה במהירות עד לדלת דירתה, והצמידה את אצבעה ללוחית המיועדת לכך. הדלת נפתחה, וטרי פסעה לביתה. אדם מן העבר שהיה מלווה את טרי, אילו היה חד אבחנה, היה סבור שהוא עומד להכנס לתא צר בגודל מטר על מטר. טרי אכן נכנסה לתא בגודל זה, אלא שבקצהו השני נפתח התא לדירתה הגדולה והמרווחת, שלא היתה יכולה להתקיים ללא הפלא הזה, הקיפול המרחבי. החדר הראשון בדירתה של טרי היה חדר המבוא הגדול. בפינה השמאלית הקרובה ניצב בו מתלה כובעים ומעילים בסגנון עתיק. ליד הקיר המרוחק היו עציצים, ומנורה מיוחדת לשם כך העניקה להם אור דמוי שמש. בצידו השמאלי של חדר המבוא היה פתח שהוביל לאגף המגורים של הדירה, קרי, ארבעה חדרי שינה מרווחים הכוללים חדר ארונות, מקלחת ושירותים צמודים כל אחד, שלושה חדרי עבודה, מטבח לילה קטן וחדר הסבה משפחתי גדול. בצידו הימני של חדר המבוא נקבע פתח שהוביל לאגף האירוח, בו היו סלון ענק, חדר אוכל, שירותי אורחים ומטבח גדול ומצוייד. טרי היתה היחידה מבין כל חבריה שהיתה מצויידת במטבח שכזה ובחדר אוכל גדול, ולכן נהגה לארח מדי פעם אנשים לארוחות שחיתות. טרי צעדה ללא היסוס לחדר העבודה שלה והניחה את תיקה בארון. אותו מבקר חד עין מן העבר, היה מניח שטרי נמצאת כבר בדירת השכנים, כל כך קרובות הן דלתות הכניסה במסדרון. אך לא. בזכות הקיפול המרחבי שכנו שתי הדירות בעצם "באותו המקום", שתיהן תפסו את "אותו המרחב", שקופל כך שיכיל יותר מהאפשר באופן טבעי. אנשי העבר לא היו מסתדרים בקלות עם הרעיון, אך טרי גדלה בעצמה בבית מקופל, ולכן היתה מורגלת בכך.
היא הפעילה את יחידת התקשורת שלה, ורפרפה על פני החדשות. בו זמנית שלחה הוראה למכונת המשקאות במטבח הלילה להכין לה שוקו. עינה תפסה ידיעה מעניינת, והיא פתחה את הכתבה.
התמונה הראתה מבנה קטן ויפה, כמו חנות דקורטיבית. היו בו דלתות רחבות מכל ארבעת כיווניו. לאחת מהן נקשר סרט אדום, וחבורת אנשים גדולה הסתדרה בסמוך לו. עם זוג מספריים בידו, ניגש אחד האנשים החזקים בעולם לגזור את הסרט.
הקריין אמר: "בשעה עשר בבוקר שעון מזרח ארצות הברית, חנך הד"ר לוקאס דבון, מנכ"ל רוברטיאס, את בניין המשרדים הראשון בעולם שנבנה בשלמותו בשיטת הקיפול המרחבי. לדברי הד"ר דבון, מהווה הקמת הבניין פריצת דרך טכנולוגית, שתגדיל בעשרות מונים את יעילות שיטת הקיפול המרחבי."
הקריין השתתק, והתמונה התמקדה במנכ"ל רוברטיאס. הלה התקרב בחיוך רחב אל הסרט האדום, ולצלילי תרועת חצוצרות גזר אותו. מחיאות כפיים סוערות עלו מהקהל. דבון חייך אל המצלמה, והזמין אותה בתנועת יד לבוא אחריו. הוא התקדם אל דלתות הזכוכית הרחבות של המבנה, ואלו החליקו לצדדים למענו. צוות הצילום עקב אחריו ואחרי המכובדים האחרים שאיתו בדרכם פנימה. כולם צעדו לתוך תא קטן, שנפתח לאולם ענק ומפואר - מקופל ללא ספק - שיכול היה להכיל מאות אנשים. היו בו ספסלים, מסעדות, חנויות קטנות, ואפילו מסכי ענק בעלי כתוביות מתחלפות. מעליות קונוונציונליות רבות הקיפו את האולם. הכל היה מקושט לכבוד טקס החנוכה. הד"ר דבון טיפס לבמה שהוכנה עבורו, ופנה אל המצלמה.
"אורחים יקרים," אמר הד"ר דבון בהתרגשות קלה, "אני גאה לחנוך את בניין ברודווי, הבניין הראשון הנבנה כולו בשיטת הקיפול המרחבי של חברת רוברטיאס. בהקמת הבניין נפתרו הקשיים הטכנולוגיים שמנעו מאיתנו עד עכשיו לתכנן חללים גדולים בקיפול מרחב. מהיום ההיסטורי הזה, רק השמים הם הגבול. בבניין זה, יסדנו את שיטת הקיפול המרובה, שיטה המאפשרת לנו להוסיף חללים מקופלים בתוך חללים מקופלים. האולם בו אנו ניצבים עכשיו הינו מקופל ברמה ראשונה לתוך המציאות."
הד"ר דבון הפסיק לדבר, והצביע לעבר דלתות המעליות שבקירות.
"פתחי המעליות שכאן, אינם פתחי מעליות." אמר להפתעתה של טרי, "אלא פתחים למה שאקרא לו, למען נוחות הדיבור, הקומות המקופלות או עדיף לקרוא להן השלוחות המקופלות. כל פתח יוביל את הצועדים דרכו למימד מקופל אחר המהווה מעין שלוחה לבניין. בתוך כל אחת מהשלוחות הללו, ישנם משרדים שאף הם מקופלים לתוך השלוחה. וכך, יש לנו משרדים המקופלים לתוך קומות המקופלות לתוך האולם הזה המקופל לתוך המציאות שלנו. מהיום לא יהיו עוד בנייני ענק שיכילו דירות ומשרדים מקופלים. מהיום יבנו אך ורק חדרים קטנים שיכילו בניינים מקופלים."
מחיאות כפיים סוערות פרצו בקרב הקהל. הד"ר דבון הנהן בראשו, והודה לנוכחים בתנועות ידיו. כשחזרה הדממה, המשיך האיש לדבר:
"החיסכון במקום הוא עצום." הוא אמר, "מהיום נוכל ליצור חללי ענק מקופלים, ולהשאיר את הסביבה החיצונית עבור פארקים ירוקים. איכות החיים האנושית עומדת להשתפר אף יותר. בעתיד הלא רחוק נוכל אף לתכנן ערים שלמות בשיטת הקיפול המרחבי. הבניין הזה הוא רק ההתחלה, ואיננו רואים אפילו את הסוף."
שוב פרצו מחיאות כפיים סוערות. טרי הציצה סביב על חדר העבודה שלה. אם כך, בית מגוריה החדשני והמשוכלל הפך בבת אחת למיושן. לא נורא, עדיין לא נגוז חלומה להקים משפחה בדירה הזו, ולהנות ממנה עד תום. עוד יעברו שנים רבות עד שיתחילו להרוס את הבניינים הישנים ולבנות במקומם ערים מקופלות. אחרי הכל גם בניינים מיושנים כמו זה שגדלה בו עדיין לא הונפה כנגדם כף הדחפור, ובניינים אלה הוכחו כגורמים נזקים פסיכולוגיים לחלק מהאוכלוסיה.
טרי חזרה להביט באיש שהחזיק את העולם בכף ידו. האיש הזה חלש על אימפריית הקיפול המרחבי, פתר במו ידיו יום אחרי יום את בעיית צפיפות האוכלוסין בעולם, והוסיף לעבוד קשה מאוד על מנת להמשיך ולפתור אותה. התואר ד"ר שהצטרף לשמו תמיד, הצביע על דוקטורטים בפיסיקה, מתימטיקה, אסטרונומיה. כמו כן הוא החזיק תארים נחשבים פחות במגוון שלם של מקצועות אקדמיים. מנת המשכל שלו השיקה לקו המאתיים חמישים מצידו העליון. האיש, מנכ"ל שישי במספר לחברת רוברטיאס העשירה בעולם, קיבל את תפקידו מאשה שהיו לה כישורים דומים ותארים אקדמיים דומים, שקבלה את תפקידה מאדם באיכות דומה וכו'. השמועה אמרה שאפילו המנקים בחברה זקוקים לתואר ראשון במקצוע כלשהו כדי להתקבל לעבודה. עוד אמרה השמועה שאדם בעל השכלה פחותה מדוקטורט בפיסיקה ומתימטיקה, אין לו שום סיכוי אפילו לנסות ולהבין כיצד עובד הקיפול המרחבי.
חברת רוברטיאס, השלוחה הישראלית שלה הקימה את ביתה של טרי. החברה בנתה בכל רחבי העולם בניינים מקופלים לאוכלוסייה המתרבה, הביאה איכות חיים ורווחה למיליארדים רבים. היה משהו מוזר בעובדה שהחברה הזו, שהביאה חזון של ערים מקופלות שיחסכו קילומטרים רבים של שטח פתוח, ישבה בארמון היינליין שבעמק הסיליקון, בניין ענק שהחללים המקופלים היחידים שבו היו ארונות במשרדי העובדים. אבל מן הצד השני, הבניין נבנה לפני יותר ממאה שנה, בזמן שחללים מקופלים נוצלו רק בשביל חדרי ארונות, ודברים דומים. מאז התפתחו דברים, אבל מטה החברה נשאר בארמון היינליין הלא מקופל, והמנכ"ל שלה גר בבית ענק, נורמלי ועתיר חלונות שניתן היה לפתוח אותם ושהזרימו אויר צח למעונו.
וכאילו כדי לענות על מחשבותיה של טרי, החל האיש שבתמונה לדבר על חלונות.
"חידוש טכנולוגי נוסף שהכנסנו בבניין זה, הוא החלון" אמר הד"ר דבון, אך צלצול הטלפון קטע אותו. טרי מהרה לשים את הכתבה בהקפאה, ופתחה חלון נוסף בעמדת התקשורת עבור השיחה. פניה של אמה נשקפו אליה.
"טהורה, מתוקה, מה שלומך?" שאלה האם במאור פנים.
טרי החמיצה את פניה שלה.
"אמא, קוראים לי טרי." אמרה בקול עצור, "שיניתי את השם באופן רשמי. אם תקראי לי בשם המכוער ההוא עוד פעם אחת, אני מנתקת."
כשטרי נולדה, שמות כמו טהורה ובתולה היו מאוד אופנתיים לבנות, וטרי לא סבלה אותם. אופנת השמות שקדמה להם כבר היתה עדיפה, אופנה שדגלה בהגרלה של צירופי אותיות אקראיות על ידי מחשב. כך באו לעולם ילדים אומללים שנקראו, קרבלי, בארס ומרחלק, אך זה היה עדיף על 'טהורה'.
"איך שאת רוצה, חמודה." אמרה אמה כלאחר יד, "רציתי לשאול אם את באה ליום ההולדת של דודה בחיריאר?" (כן, אחות אמה היתה קורבן של שמות ההגרלה).
"אני לא יודעת." אמרה טרי, "יכול להיות שאני אצטרך לעבוד מחר."
"אבל מחר יום שישי. את עובדת קשה מדי." טענה אמה.
"אמא, אל תדאגי, אם אני אעבוד מחר, אני אקבל את יום שני במקומו."
"טוב, אני אגיד לה שאת לא מגיעה. אם כן, אז תרימי טלפון."
"בסדר. ביי, אמא."
"ביי."
פרצופה של אמה נעלם מהמסך. טרי הלכה להביא את השוקו שלה, והתיישבה כדי לצפות בהמשך הכתבה. אין צורך לספר לאמה שגם אם לא תעבוד מחר, היא לא תראה את פרצופה במסיבה. היא העבירה מעט אחורה כדי לצפות בתחילת הדברים.
הד"ר דבון החל שוב: "חידוש טכנולוגי נוסף שהכנסנו בבניין זה, הוא החלון. אמנם מזה מספר שנים כבר יש חלונות בבתים מקופלים, אך היתה קיימת בהם בעיה בטיחותית קלה."
טרי הזדקפה בציפיה דרוכה לשמוע אותו אומר שעכשיו ניתן לפתוח את החלון.
"אני שמח לומר," אמר דבון, "שהטכנולוגיה החדשה נקיה כמעט לחלוטין מבעיות בטיחותיות. אנו מאמינים שאפילו המזיקים הכי עקשניים לא יצליחו לפתוח את החלונות המותקנים בבניין זה ובבניינים הבאים שחברת רוברטיאס תבנה בעתיד."
טרי שקעה לאחור באכזבה.
"ואני רוצה לנצל במה זו," המשיך האיש, "כדי להפציר שוב ושוב בכל לקוחותינו הנאמנים, אנא אל תנסו לפתוח את החלונות שבבתיכם. זה מסוכן! ליבי נקרע עם כל מקרה מוות נוסף. אנא, אמצעי הבטיחות נועדו בשבילכם. הוראות הבטיחות נועדו בשבילכם. אנא, אל תנסו לעקוף אותם."
טרי העלימה את הכתבה בכעס. למה אסור לפתוח את החלון? לא שזה היה אפשרי, היא הלוא כבר ניסתה לעשות את זה. ביום בו קיבלה את מפתחות הדירה (ביטוי מיושן, שמשמעותו העכשווית היתה קידוד טביעת האצבע שלה בדלת), קיבלה לידה גם עלון עב קרס שתמציתו היתה שיר הלל לחברת רוברטיאס בלוויית הוראות לדיירים. חלק נכבד מהספרון התייחס לאמצעי הבטיחות. היא רפרפה בו קלות, השליכה אותו וניגשה בהתלהבות לצפות בחלונות החדשים.
הבית בו גדלה טרי היה מהבתים הישנים נטולי החלונות. תמונות נוף על הקיר ניסו להשלים את החסר, אך זה לא היה מספיק. כעבור שנים הוכח שהעדר החלונות גרם לנזקים פסיכולוגיים לחלק מהאוכלוסיה, ולפחד מפני יציאה החוצה. על טרי זה לא השפיע כך, אך היא זכרה היטב את היום ההוא בו הוזמנה עם משפחתה לבקר בבית עתיק, שלא היה בו אפילו מרחב אחד מקופל. היא זכרה עדיין איך רצה בהתלהבות מחלון לחלון, מרגישה את הרוח הרעננה הנושבת דרכם הישר לתוך הבית, את הנוף הנפלא הנשקף אליה בעדם.
כשנודע שחברת רוברטיאס לקחה על עצמה למנוע את הנזקים הפסיכולוגיים, והחלה לבנות בתים עם חלונות, חשבה טרי לתומה שהנה יהיו לה חלונות דומים למה שהיה בבית העתיק. אך לא זה היה המצב. כשהיא ניגשה בהתלהבות לפתוח את החלון, גילתה שזה בלתי אפשרי. הוא היה סגור, ומי שתכנן אותו החליט שהוא גם ישאר סגור. לאחר שניסתה לדחוף ולהזיז במשך דקות ארוכות, לקחה טרי שוב את חוברת ההוראות ועברה לחלק על החלון. אז גילתה עוד דבר מעניין, הוראות הבטיחות בתרגום העברי היו רבות מאלה במקור האנגלי. באנגלית היו בסך הכל שלושה סעיפים שהתייחסו לנושא החלון:
1. Residents are not allowed to open the windows.
2. Even in a case of fire, Residends should not try to open the windows.
3. Breaking of a window might be very dangerous.
בתרגום העברי עדיין היו שלושה סעיפים, אך הם נראו כך:
1. נאסר על הדיירים לפתוח את החלונות.
1.א. החלונות תוכננו כך שלא יוכלו להפתח. הכוונה היתה גם שלא יעשה ניסיון כזה.
1.ב. אין שום אפשרות לפתוח את החלונות. חברת רוברטיאס אינה אחראית לנזקים שיגרמו לדיירים עקב נסיונות פירטיים לפתיחת החלונות.
1.ג. כל טיפול בחלון יעשה אך ורק על ידי טכנאים מורשים של חברת רוברטיאס. כל אדם שאינו עובד החברה, ואפילו הוא זגג במקצועו, אינו רשאי לטפל בחלון, ויהיה חשוף לתביעות משפטיות.
(סעיף זה הופיע במקור האנגלי בחלק הנוגע לאחריות משפטית של החברה, ושוכפל בתרגום העברי גם למיקום זה).
2. גם במקרה של שריפה, אסור לנסות ולפתוח את החלונות.
2.א. החלונות אינם מתוכננים על מנת לשחרר עשן. נא לעיין בחלק הנוגע לשריפה.
2.ב. הזכוכית לא תימס על ידי חימומה. אל תנסו לגרום לשריפה כדי להחליש את החלונות.
3. שבירת החלונות עלולה להיות מאוד מסוכנת.
3.א. הזכוכית המיוחדת בחלונות אלה, עלולה לשחרר חומרים רעילים ביותר לחלל האויר במידה ותשבר.
3.ב. מבחוץ מצופה החלון בשכבה דוחה לכלוך. לעולם לא יהיה צורך לנקות את החלון בצידו הבלתי נגיש.

זה היה פשוט מדהים, איך שהאגף הישראלי של החברה הוסיף על דעת עצמו הוראות בטיחות, כאילו שהישראלים לא נוטים להתייחס להמלצות היצרן בכל הנוגע לבטיחות. טרי כמעט נעלבה מכך, מה עוד שמי שכתב את ההוראות לא היה חכם גדול. טרי כבר ניסתה להשליך כסא בחלון, והזכוכית אפילו לא נסדקה. מדוע צריך להזהיר מפני שבירתה?
היא קמה מהכסא וניגשה כדי להביט בחלון. כרגיל נשקף אליה משם המדבר הכחול, הנוף אותו בחרה כשרכשה את הדירה. מרחבים של חול כחול נפרסו אל מול החלון. מצידה הימני היה סלע מרוחק, כחול גם הוא. זה הכל. האור היה אור שמש בלתי נראית, שכאילו באה מאחור, אור שמעולם לא השתנה בלי קשר לשעת היום. הנוף היה מלנכולי מעט, והשרה נוגות נעימה. טרי הצטערה לעתים על שלא בחרה את אחד מהנופים האחרים, אך לעתים אחרות שמחה על הנוף הנשקף אליה. פעמים אחרות עבר בה ההרהור שהכל בעצם תרמית אחת גדולה של החברה, ובעצם זו רק תמונה משוכללת, שנועדה ליצור רושם של חלון, אך אז היתה רוח קלה מרימה ענן אבק כחול ומסיעה אותו מול עיניה של טרי. פעמים אחרות היה צל קל מכסה את השמש, ואז נעלם. לטרי היה ברור שאילו זו היתה תמונה משוכללת עד כדי הדמיית תנועה בחוץ, הרי שהיו משפרים אותה עד כדי אשלייה של יום ולילה. לא, דווקא העדר השינוי בין יום ולילה גרם לה להאמין בכך שהחלון אמיתי, והנוף באמת נמצא מחוץ לחדרה.
מדי פעם מישהו היה מת בגלל התעסקות בחלון, כך דיווחו בחדשות. אבל אף אחד לא האשים את החברה, היא הרי אסרה בפירוש על התעסקות בחלון. הם אמרו, שזה בדיוק כמו להאשים יצרן של מטוס בכך שהטייס טס מיוזמתו האישית בגובה נמוך מדי והתרסק. להגנתם הם נופפו במחקרים שהוכיחו שהחלונות עם הנוף המוזר מנעו את הנזקים הפסיכולוגיים שנגרמו לילדים שגדלו בבתים נטולי חלונות בכלל, כאילו שיש אמינות במחקרים פסיכולוגיים של חמש שנים בלבד.
טרי נאנחה, ונתנה מבט עורג אחרון בנוף היפה שבחוץ.



נושא נכתב על ידי נשלח
  המדבר הכחול שמעבר לחלון - חלק 1 אקיי מנאי 07:08 02/08/2001
  פשוט נהנתי[[ל''ת]] fff 08:05 02/08/2001
  מאוד מאוד מאוד אהבתי !!!!![[ל''ת]] Rene 07:06 03/08/2001
  נכון שזה רק חלק ראשון... שלמקו 09:01 03/08/2001
  החלוקה נעשתה רק לצורך התצוגה בפורום אקיי מנאי 14:42 03/08/2001
  אהבתי, ונעבור לחלק השני[[ל''ת]] איתי 07:46 04/08/2001


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.