לי פחות הפריע עניין השקר, נראה לי סביר שהרוח תוכל לבחון כליות ולב בכדי לדעת האם מישהו ראוי למתנתה, אני חושבת שזה משתלב יפה בסיפור.

אהבתי במיוחד את הסוף שבוחר להתמקד במשהו שונה לגמרי, כאילו את כל הסיפור סיפרת רק בשביל הכמה משפטים הקצרים הללו. המעבר מהסיפור של הנסיכה אל החלק הקטן של הרוח נעשה בצורה מאד חלקה עם תחושה של רציפות הסיפור. כל הכבוד!

גם לי הפריע לא מעט השימוש בשם לאסינה יותר מידי בהתחלה. אולי את היית צריכה לשנות מידי פעם את הכינוי ולקרוא לה: הנסיכה הצעירה או התינוקת לא יודעת, זה יותר מידי פעמים למספר מועט של משפטים. נראה לי יומרני להציע לך ניסוח שונה, לכן אני לא העשה כן.
וכן יש בהתחלה תחושה של תקציר בכריכתו האחורית של ספר, אולי לזה התכוונה יעל.
יש נסיון להעביר הרבה מידע במעט שורות וזה קצת מתפספס ויוצר תחושה של דוחק.

משום מה הזכיר לי הסיפור את הסרט הנסיכה מונונוקי, לא יודעת למה. אולי בגלל שיש לסיפור שלך אוירה של אגדה מהמזרח הרחוק. ועצם זה שהצלחת להעביר תחושה כזאת מעידה על איכותו של הסיפור.

ולעניין הכוויות, כפי ששלמקו ציין, לפי מיטב הבנתי הכוויות שהנסיכה הצעירה ספגה הן בפעם הראשונה שנכוותה והן בפעם השניה הן כוויות דרגה ג', ששורפות את השכבה השלישית של העור (סאב-קוטן). כוויות מדרגה זו משאירות צלקות מכוערות לא רק על המשטח החיצוני של העור (אשר אותן ניתן להסיר בניתוח פלסטי כואב ונוראי) אלא גם על השכבות התחתונות ולפעמים מגיעות עד העצם.
צודק שלמקו שאומר שאם הכוויות אינן כל כך קשות, אז לעור יש סיכוי די סביר לשחזר את עצמו. בכל זאת, היא היתה תינוקת וילדה קטנה כאשר ספגה את הכוויות. הגוף האנושי ניחן בכמה תכונות נפלאות של שחזור עצמי (ולא יש מאין) במיוחד העור.
אולם, אם אכן הכוויות הן כמו שאני הבנתי אז לצערה של הנסיכה הצעירה איש לא יוכל לעזור לה. ודא"ג שכחתי לרגע, כוויות חמורות שכאלה פוגעות אף בעצבים ויכולות לגרום לפעמים לשיתוק באבר השרוף, ככה שהצרה היא לפעמים הרבה יותר גרועה.

ממש אהבתי את הסיפור.