בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
אגדה
נכתב ע''י: פרספוני (IP Logged)
תאריך: 07:54 01/08/2001



בימים רחוקים מאד, חייתה נסיכה בשם לאסינה. היא לא שלטה בממלכה, והיא לא הייתה יפה כמו רוב הנסיכות: פנייה היו מצולקות ומושחתות. כשהייתה תינוקת, דרקון התקיף את ממלכתה והרס אותה עד היסוד. אף נסיך לא בא להילחם, משום שידעו שלא יוכלו לשאת את לאסינה לאשה: היא הרי הייתה רק תינוקת באותם זמנים. אביה של לאסינה היה כבר זקן, ולאסינה הייתה ביתו היחידה.
הורייה של לאסינה מתו כשהייתה בת שלוש, ליבם שבור מצער על ממלכתם שנחרבה. למזלה של לאסינה, אחת המשרתות בארמון הצליחה להתחבא במערה, והיא לקחה את לאסינה איתה, והיא גידלה את לאסינה וסיפרה לה על מוצאה המלכותי. אבל אפילו המשרתת הנאמנה לא הצליחה להתחבא מן הדרקון לאורך זמן: הוא מצא את המערה כשלאסינה הייתה בת שבע, הרג את המשרתת והבעיר את המערה כולה כשלא הצליח למצוא את לאסינה, שהתחבאה באחד הכוכים. האש חרכה את פנייה של לאסינה, למרות שלא הרגה אותה.
לאסינה הסתובבה בעולם וקיבצה נדבות. באותם ימים היו הרבה נסיכות יפות, ואף אחד לא גילה עניין בנסיכה מכוערת. אבל ללאסינה היתה מטרה.
היא תנקום בנסיכים האלה. כל אלה שלא נקפו אצבע להצלת ממלכתה כי לא יצא להם מזה כלום עוד יראו. הם עוד יראו.
היא שוטטה במשך זמן רב, בערים ובכפרים, בכל מקום שבו יכלה למצוא קורת גג ומזון. ובכל המקומות האלה, לאסינה הקשיבה לכל סיפור ושביב רכילות, בתקווה למצוא נקמה.
באחד מן הימים, לאסינה מצאה עבודה זמנית כמשרתת בבית עשיר. המיטות שם היו מרווחות ממה שהייתה רגילה לו, והמזון טוב יותר מהרפש שיכלה למצוא, אך ההשפלה המתמדת בערה עמוק בליבה של לאסינה. היא רחשה קינאה עמוקה כלפי שני הילדים, שהיו בני עשר ושמונה, ומעולם לא נאלצו למצוא מזון לעצמם או לעבוד למחייתם. עורם היה נקי וורוד ובגדיהם היו חמים.
יום אחד, לאסינה רחצה את הכלים במטבח, והקשיבה לסיפור שסיפרה האומנת לילדים. האומנת הייתה קוסמת, ולמרות שלא הייתה רבת כוח היה לה ידע רב.
הקוסמת סיפרה סיפור על נערה שפניה הושחתו כילדה, ושרצתה חתן. הנערה מצאה אגם קסום, מילאה משאלה של אחת מהרוחות שרדפה את גדותיו ויופיה חזר אליה.
לאסינה ידעה שהסיפור חייב להיות נכון. האמת שבו נגעה בעצמותיה. והיא הרי הייתה נסיכה, אחרי הכל.
באמצעות שבועות של תכנון והקשבה מעבר לדלת חדר הילדים, לאסינה הבינה מה עליה לעשות. היא למדה מסיפוריה של הקוסמת על הדרך לאגם ועל הזמן והאופן המדוייק שבו הדבר ניתן לעשייה, והיא ידעה מה תעשה.
היא תחזיר לעצמה את יופיה ותפתה את כל הנסיכים שלא עזרו לה להינשא לה. לאחר מכן, היא תהרוג אותם ותיקח את ממלכותיהם.
לאסינה התפטרה ממשרתה ויצאה לדרך.
דרכה של לאסינה הייתה ארוכה ומפרכת, אך לאחר כמה חודשים מצאה את היער שבו נמצא האגם. היא חיכתה שבוע עד לירח המלא, ואז נכנסה ללב היער.
האגם נצץ באור פנימי משלו. הכוכבים שהשתקפו בפניו לא היו אותם הכוכבים שזרחו בשמיים- לפחות לא בשמיים שלנו. הם זרחו באור שונה, קר ומפחיד. ברקע נשמעה מנגינה מרוחקת שקראה לנפש לצאת מהגוף.
לאסינה לא פחדה: נקמתה הייתה חשובה לה כל כך שהיא כמעט ולא הבחינה בזרותו של האגם.
לאסינה שטפה את פניה במימי האגם, ורוח התגשמה לפנייה: הרוח היתה אשה. היא הייתה גבוהה למדי. פניה כוסו ברעלה, וזה היה דבר טוב, משום שכמות הדם שנזלה מהם הספיגה את חולצתה לגמרי.
הרוח אמרה: "האם באת הנה כדי להשיב את יופיך?" קולה היה גבוה ומצמרר.
"כן", אמרה לאסינה.
"אם כך", אמרה הרוח, "אשיב לך אותו. בתנאי אחד: עלייך להנשא לבני. הוא שולט בממלכה רחוקה מכאן, והנסיכות אינן רוצות בו".
לאסינה היססה. כיצד תוכל לנקום בנסיכים כך? הרי כאישה נשואה לא תוכל לפתות אותם. אבל בעל הוא דבר שקל להיפטר ממנו, בעוד שיופי הוא קשה להשגה. מלבד זאת, ממלכה קטנה אינה התחלה רעה.
"אני מסכימה", אמרה לאסינה.
"אם כן", אמרה הרוח, "הביטי בברכה וראי את פנייך האמיתיים!"
לאסינה הביטה בבריכה, ולהפתעתה לא ראתה את הפנים היפהפיים שצפתה לראות: הפנים היו אותם הפנים השרופים והמבחילים, אלא שעכשיו השתנו. האף התארך מאד, העיניים נעשו אדומות והשיניים התארכו כל כך שנדחקו מחוץ לפיה.
לאסינה צרחה.
"ומה חשבת?" שאלה הרוח. "השקר שלך היה ברור: כולם שקופים כבדולח בעיני האגם. אבל לא אשאיר אותך כך".
"מה עליי לעשות כדי שהכישוף יוסר?" שאלה לאסינה בפחד.
"אין איש שביכולתו להסיר אותו".
" אז מה אעשה?"
"שני ליד האגם גם הלילה. הוא יפטור אותך מכיעורך".
לאסינה צייתה.
באותו לילה, לאחר שלאסינה נרדמה, האגם עלה על גדותיו וסחף אותה פנימה. היא אף לא התעוררה- וברת מזל הייתה בכך. שינה היא הדרך הטובה ביותר להעביר מוות בטביעה.
הרוח רחפה על פני האגם לזמן מה לאחר מכן.
"היא לא הייתה מרושעת", אמרה כמו לעצמה. "היא פשוט הייתה שקועה כל כך ברע שאחרים עשו לה שלא יכלה לחשוב על דבר שהיה טוב. היא לא סלחה להם, ואני לא סלחתי לה".
האור על פני האגם, שעד רגע זה היה רגיל לגמרי, התעוות. הכוכבים הפכו לפנים.
"אין זו שאלה של סליחה, ואת יודעת זאת", אמרו הפנים. "היא שיקרה. הטוב אינו קיים, אבל האמת קיימת. ויש להאכיל את האגם".
"זו אינה מטרתם של חיים צעירים, להאכיל קסם". נימתה של הרוח לא הייתה נמרצת, אלא כשל מישהי שנהלה את הוויכוח הזה מאות פעמים.
"אבל על הקסם להיות מואכל". הפנים באגם היו אדישים לחלוטין.
"אני שיקרתי לה".
"את אמרת אמת. אמת מסוימת. כיעורה לא יטריד אותה יותר".
הרוח נעלמה. היא ידעה שבעוד שנה יהיה זה שוב תורה לבקש מחיר מנערה שמראה הטריד אותה. היא קיוותה שאז יהיה לצעירה השכל לאמר את האמת.



נושא נכתב על ידי נשלח
  אגדה פרספוני 07:54 01/08/2001
  מעניין ביותר. שלמקו 09:25 01/08/2001
  שוב בדעה מעורבת יעל 09:51 01/08/2001
  אהבתי. פרייה 13:05 01/08/2001
  אלה כוויות מדרקון. פרספוני 16:01 06/08/2001
  RE: אגדה DarkeN 13:04 02/08/2001


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.