בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
כנפיים
נכתב ע''י: סימבה (IP Logged)
תאריך: 06:26 01/08/2001

"אולי תרד קצת למטה, תצטרף אלינו?" אני שואלת אותו.
אני יודעת מראש מה הוא יענה, אבל אני שואלת בכל זאת. כמו ששאלתי אותו כבר כל כך הרבה פעמים בעבר. הוא מסתכל עלי במבט אטום, אותו מבט שהוא שומר לפעמים שבהן אני שואלת אותו מה שלדעתו הן שאלות דביליות במיוחד, ומושך בכתפיו.
"לא כל יום מגיעים הדודים מאמריקה. לא נעים," אני משדלת אותו, יודעת טוב מאד שזה לא יעזור.
"יש עוגה?" הוא שואל בלי צורך. מהריח אפשר לדעת טוב מאד שיש עוגה. אני מהנהנת, מצביעה בסנטרי לכיוון המטבח.
בלי לשחרר את רגליו מתנוחת הלוטוס שבה הן מצויות, שני סנטימטרים בערך מעל לגובה הכתפיים שלי, הוא מרחף למטבח לקחת עוגה. אני אפילו לא טורחת להזכיר לו שהעוגה נועדה לאורחים. דברים כאלה כבר לא מעניינים אותו.
הוא חוזר, ועל רגליו השלובות מונחת צלחת עם כמה פרוסות עוגה שחומות וחמימות עדיין, מדיפות ריח שוקולד חזק. אני מסתכלת עליו ומנסה לחשוב מה הוא מזכיר לי. כמו תמיד, אני נוחתת בסוף על אותו דימוי - הוא מזכיר לי נכה בכסא גלגלים, מתגלגל הלוך ושוב, רגליו חסרות התועלת פשוטות לפניו. אני מניחה שהדימוי די קרוב למציאות - אני לא בטוחה בכלל שהוא עוד מסוגל לעמוד על הרגלים שלו. מאז היום ההוא, לפני שנתיים וחצי בערך, שהוא הצליח לבצע את הריחוף הרצוני הראשון, הוא כמעט ולא נגע בקרקע. ואפילו לא פעם אחת בשנה וחצי האחרונות. אני חושבת שהוא חושש שאם הוא יגע בקרקע הוא לא יצליח להתרומם שוב.
אני נאנחת ומסתכלת בו מרחף לעבר החדר שלו. כשהתפרסמה המודעה הקטנה ההיא, שמחפשים משפחות למחקר שבהן שני ההורים חולמים חלומות חזקים על תעופה, לא היה לי מושג מה זה יעשה לכולנו. המחקר על החריגות הגנטיות-פיזיקליות היה אז בחיתוליו - רק חלום של חוקר צעיר ומורעב לקרנות מחקר. אבל גם זקי וגם אני התלהבנו מאד מחלומות התעופה שלנו (אם כי יותר כשהיינו צעירים, יש להודות - הם, יחד עם ההתלהבות שלנו, פחתו מאד עם השנים) והחלטנו לבדוק מה יש מאחורי המודעה.
אם הייתי יודעת מה היה מאחורי המודעה הזו, האם הייתי הולכת לשם היום? אני לא יודעת. כן, אני יודעת שזה אכזרי מצד הורה לרצות לקצץ את כנפיו של ילד, אבל בסופו של דבר, כולנו ככה, לא? ולפעמים, כשהברירה היא בין קיצוץ הכנפיים לבין שלמות המשפחה, אולי עדיף...
לא חשוב, זו מחשבה חסרת תועלת ממילא. אי אפשר לשנות את העבר (אם כי, מי יודע, פעם חשבנו שגם אי אפשר לעוף). צריך לחשוב על העתיד. ואולי גם על איך משכנעים את דרור לעשות משהו עם עצמו.
לא שזה משנה הרבה. הפרנסה שלו, וביד רחבה, מובטחת עד סוף ימיו כל עוד יסכים לשרת את צרכי המכון היוגי למחקר. הם אלה שחוקרים את נושא התעופה היוגית - ועוד דברים שקשורים ליוגה והשד יודע מה - והם אלה שעלו מהתחלה על האפשרות שיש דברים בגו. אני לא יודעת איך עלה בדעתם לבדוק סמנים גנטיים לנושא, אבל במבט לאחור זה נראה הגיוני, כי תמיד היו אנשים שהיה קל להם יותר לעשות את כל השטויות האלה עם הצ'י ואנרגיות וכל המילים האלה שמדענים משתמשים בהן, וכאלה שלא יכולים בכלל.
אז זקי ואני שייכים לאלה שלא יכולים. אנחנו רק יכולים לחלום. אבל מסתבר שבצורה מאד לא סבירה, העברנו לדרור מערכת של גנים רצסיביים מכל אחד מאתנו - טוב, אולי לא לגמרי רצסיביים, כי הם בכל זאת גורמים לחלומות, אני לא לגמרי מבינה בזה - שמאפשרים את מה שהוא עושה בימינו. נראה, אבל, שהוא מעדיף לשכוח את העובדה שמשהו מזה הוא קיבל מאיתנו. הוא מעדיף לחשוב, נראה לי, שהוא קיבל את היכולת מהאוויר.
טוב, האמת שזה אולי קצת נכון - זה היה הוירוסים ההם שהדביקו אותו בהם, באמצעות מסכת נשימה. הגנים לניצול אופטימלי של צ'י לא מתעוררים לפעולה באופן טבעי, גם אצל המעטים שיש להם אותם. הם דורשים כל מיני מניפולציות כדי להעיר אותם - מדיטציה לפעמים מצליחה לעשות את זה, עובדה - ובמקרה של דרור, החוקרים הצליחו להנדס וירוס שמכיל את פקודת העירור לגנים האלה.
איך יכולנו להסכים להדביק את הילד שלנו בוירוס שלא היה לנו מושג מה הוא יעשה? זה כנראה האמון המתמיד שיש לאנשים כמונו במדענים, עם כל המילים הגבוהות והמשקפים האלה, שנראים כאילו הם ממקדים את כל חוכמת העולם לתוך העיניים של מי שמרכיב אותם.
אז הסכמנו. הם אמרו שזה ניסוי, ויכול להיות שזה יעזור לדרור בשיעורי הצ'י בבית הספר. ולדרור תמיד היה קשה בשיעורי הצ'י - עכשיו אני מבינה שהיתה לו בעייה של פוטנציאל לא ממומש, כל התרגילים האלה נתנו לו הרגשה של "כמעט" - אז שמחנו על האפשרות. לא היה לנו מושג שזה יאפשר לו ריחוף יוגי מלא.
זה לא קרה בבת אחת. בהתחלה הוא היה קצת חולה - טוב, זה מה שקורה כשמדביקים בן אדם בוירוס, לא? הם אמרו לנו לא לצפות ליותר מדי, כי דרור קצת מבוגר מהגיל שבו בדרך כלל משיגים אפקט מקסימלי - מה שדי גורם לי לשאול את עצמי מה היה קורה אם דרור היה עובר את התהליך קודם. ברררר... לא רוצה אפילו לחשוב על זה.
הוא היה הרבה במיטה כשהוא היה חולה, וחלם המון. וכמה פעמים, כשנכנסתי לראות אותו בזמן שהוא חלם, הייתי מוכנה להישבע שהוא נמצא גבוה יותר מפני המיטה מכפי שהוא אמור להיות. אבל הייתי עייפה, ומטושטשת, וייחסתי את זה למוח המעורפל שלי. כמובן, עד הפעם שמצאתי אותו עשרים סנטימטרים מהתקרה, צורח ומנסה לדחוף את התקרה כדי לחזור למיטה. אחד משני החוקרים שהיו באופן מתמיד בכוננות הגיע אלינו בזינוק תוך שתי דקות, ונראה מרוצה ונרגש מאד מהבן הצורח שלי. כמעט שרטתי אותו עד שהוא עזר לדרור, בתרגילי נשימה ודמיון מודרך, לחזור למיטה.
וזהו, אז זה התחיל. ברגע שדרור הבין מה הוא יכול לעשות, כלום לא עניין אותו יותר. הוא כבר כמעט לא ירד לרצפה, ונראה שהוא מסתכל בבוז על עצם הרעיון. מרחף לו כל היום כמו איזה ענן קטן שמסתובב לו בבית, מסתכל עלינו כל הזמן מלמעלה. אין לי מושג על מה הוא חושב, אבל מצד שני, ככה זה אמור להיות עם כל המתבגרים, לא?
זקי ואני הפסקנו לחלום את חלומות התעופה שלנו מאז. אני מניחה שאנחנו עוד יכולים, אבל אני, לפחות, עוצרת את החלומות האלה כשאני מרגישה שהם באים. אני לא חושבת שאני אוכל להנות עוד מחלום כזה, אחרי שאני רואה מה שזה עושה לדרור, ולמשפחה שלנו.
אולי עדיף ככה. חלומות כאלה לא מובילים לשום דבר, רק לתסכול מהמציאות. בני אדם כמו זקי וכמוני לא נועדו, כנראה, לעוף. רק להסתכל על הבן שלנו מלמטה, ולקוות שהוא מאושר, שם מאחורי העיניים האטומות שלו.
עדיף שאני אחזור לאורחים. בימים אלה, אפילו אנשים כאלה, עם כסף, מאמריקה, גורמים לי פחות רגשי נחיתות מאשר דרור, מרחף לו למעלה על זרמי הצ'י ועל הגנים שאבא שלו ואני נתנו לו.
פעם גם אני חלמתי לעוף.



נושא נכתב על ידי נשלח
  כנפיים סימבה 06:26 01/08/2001
  וואו. נהדר! [[ל''ת]] גל  08:18 01/08/2001
  סיפור מרגש שלמקו 09:33 01/08/2001
  והמקור לסיפור הוא... ארז 10:33 01/08/2001
  צודק במאה אחוז, כמובן. סימבה 10:40 01/08/2001
  צר לי שאתה מתרגז... ארז 13:29 01/08/2001
  בוא נראה: סימבה 13:57 01/08/2001
  צר לי, ארז יעל 14:10 01/08/2001
  צר לי, שניכם... איה 04:16 02/08/2001
  לאור הקשרים הממושכים בין ארז לביני סימבה 05:39 02/08/2001
  אם ככה אתה/ את מעדיפה להאמין, אז שיהיה.. איה 05:53 02/08/2001
  לא הזדהיתי עם צורת ההתבטאות, אבל עם יעל 07:06 02/08/2001
  מספר ספרי המדע הבדיוני שקראתי עד היום סימבה 08:14 02/08/2001
  הי, ממש טוב פרייה 13:20 01/08/2001
  הממ. לא נהדר, אבל יש פוטנציאל. טריל 14:09 01/08/2001
  לעזאזל, ההודעה לעיל נשמעת נורא מתנשאת, טריל 14:12 01/08/2001
  נו, טוב, כל עוד לא מצאו אצלי שגיאות כתיב סימבה 14:52 01/08/2001
  נו, טוב. חשבתי שניסית להעביר טריל 15:04 01/08/2001
  וואלה, כפרה, עיוני, שאני מנסה לעביר סימבה 15:25 01/08/2001
  ממש מתנצלת שהמעטתי בערכך (עיוני).[[ל''ת]] טריל 05:09 02/08/2001
  ז'ה בסדר, כפרה![[ל''ת]] סימבה 05:41 02/08/2001
  אני רוצה להזכיר לחברי הפורום הנכבדים Boojie 03:15 03/08/2001
  דווקא שקלתי. Kipod 03:46 03/08/2001
  לפעמים. כשאתה נזכר.[[ל''ת]] Boojie 09:48 03/08/2001
  על טוסט.[[ל''ת]] (NY) 08:10 04/08/2001


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.