פורום הסיפורים :
מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar)
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו ל
רשימת הדיוור על-ידי משלוח
מייל ל
מזכירות האגודה.
לא. קרא סיפורך שוב.
נכתב ע''י:
יעל (IP Logged)
תאריך: 09:47 23/07/2001
בסיפור כתוב בפירוש שהחמצן הרג את המיקויה. זה קצת מוגזם. אפילו אם הם עברו שינויים גנטיים, לא סביר שתהליך של הארצה ממש יחסל אותם. ושלמקו צודק כאן, אפילו אם נראה כאילו בני אדם ינסו להאריץ גם כוכב של ג'ונגלים, עצם העובדה שהעולם הזה כבר קיים חיים אנושיים, תגרום לזה שלא יאריצו. להשקות מדבר זה לא הארצה. אם יש צורך בהליך הארצה, בני אדם לא היו יכולים להתקיים שם מלכתחילה.
לגבי הסוף: פשוט לא הבנתי מה הקטע של הגביעים, מה הקטע של שלי ואיך זה מתקשר לעלון שהיא קראה, ומה הפואנטה (אם יש?).
הרעיון של חברה אנושית חליפית שתשתנה עקב הנסיבות לדבר כל כך לא מובן לחברה שלא עברה את השינויים האלה הוא מעניין, אבל כדאי היה להכניס את זה בהקשר אחר משלי הזאת (שפשוט לא מעניינת אותי בתור קוראת). אני יוצאת כאן מנקודת הנחה שהחלק החשוב בסיפור הוא העלון ולא שלי.
ולסיום, אולי אני אופטימית בקטע הזה, אבל יש לי הרגשה שעד שהמין האנושי יגיע לשלב הטכנולוגי הנדרש כדי לשלוח ספינות חיפוש לחלל ולהאריץ כוכבי לכת (שאינם במערכת השמש שלנו), הוא ישתפר עד לרמה כזו שלא ינסה להאריץ כוכבי לכת שכבר מקיימים חיים מקומיים (ולא משנה אם הם היו בני אדם שהתיישבו שם), מתוך הבנה שהתהליך יגרום להכחדתם. סביר להניח שבני אדם יבצעו את הפעולות האלה בכוכבי לכת פנויים. אם בני אדם יגיעו לדרגה טכנולוגית כזו גבוהה, זה כבר לא יהיה כזה סיפור להאריץ כוכב לא מאוכלס - אולי אפילו פשוט יותר מאשר להאריץ כוכב מאוכלס.