בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
RE: ביקורת
נכתב ע''י: אזמרגד (IP Logged)
תאריך: 12:03 03/06/2001

תודה!

האמת היא שבהתחלה פשוט חשבתי שאני עוד אעשה מהם בני אדם (כן, מסוג האנשים שמתחילים לכתוב עם רעיון מטושטש על התחלה, ולפעמים סוף, בלי אמצע, ורואים מה יוצא). החלטתי להפוך אותם לבני אדם, כשמי שהציץ מאחורי כתפי העיר משהו בסגנון "וואו, קראתי על זה שכולנו מורכבים מבלה בלה בלה..." ככה ששיניתי אותם ללא-אנושיים רק בסוף.

אגב, זה לא הסיום היחיד. יש עוד סיום... תגיד לי בבקשה אם זה עדיף (אחרי שהתודעה קורסת אל תוך עצמה):

"החום היה נוראי. הפריטים השונים שהרכיבו את הישות החדשה התחרו על שטח אפסי. היא בעבעה בלא תזוזה, השתנתה, רעדה, קדחה, חלקיה השונים צווחים בהסטריה. לאט לאט הקולות השתתקו, הופכים להערות רקע, נעלמים, מפנים את המקום רק לה, טאלני. רק שהיא כבר לא הייתה היא. היא ראתה את עצמה בעיני אחרים, נשאה על כתפיה את צרותיהם של גזע שלם. היא התענתה מאכזבות, קנאות, כעסים ושנאה של מליונים. מטען הכאב והזעם היה עצום, היא בכלל לא ידעה איך להתמודד איתו.
הגוף הגשמי החדש שלה החל לקבל צורה באטיות מחרדת, מכאיבה. היא החלה לנסות לזוז, מנסה להבין ולהפעיל את הגוף החדש והנכרי שלה. עקב מה שלמדה בקורס, היא הניחה שנמצאה בתוך רחם כלשהו, אבל היא תמיד דמיינה את הרחם כמקום חמים ונעים, והמקום הזה היה קר. נורא. היא הניחה שזה נבע מהום הפנימי שלה, שאל מולו טמפרטורת הרחם נראתה לה קרה. היא שכבה שם מכווצת, מפודת, רועדת ומשתנה, מנסה להבין איך להזיז את השרירים שלה, ולאיזה כיוון.
הקולות החלו לחדור בחודש השישי, בערך. בהתחלה מוזיקה, המון מוזיקה.קלאסית בעיקר. זה היה שינוי שהתקבל בשמחה אחרי שישה חודשים של התענות עצמית. המוזיקה היוותה את הבידור היחיד שלה, הזדמנות ראשונה לנסות חוש אשר לא היה זקוק למישוש גשמי.
אחרי חודש, החלו לחדור גם הקולות האחרים, מהעולם החיזוני. צעקות, צרחות. בפעם הראשונה היא שקלה את האפשרות שטלטולי הרחם שבו שכנה באו בחוץ, ולא רק מבפנים, כששמעה קולות מוזרים צורחים בשפה גבוהה ומחרידה כל פעם שהרחם זז בפראות, ולאחר מכן בכי, מלמולי עצב.
היא לא רצתה יותר לצאת, להיות חלק מעולם שבו מתעללים כך בפריטים, גם בפריטים שנושאים בתוכם צאצאים. היא לא רצתה להיות חלק מזעם חדש, כבר היה לה מספיק בתוכה. היא התעייפה מהשנאה. היא החליטה.
חבל עדין קישר אותה מאמצע גופה אל הרחם. במאמץ עצום, בעזרת גפי-אחיזה שבהם עוד לא ידעה להשתמש כראוי וגוף מתפתח ומסורבל, היא לאט לאט הסתובבה, הרימה אותו, וכרכה סביב צווארה. היא לא תצטרך לחוות יותר סבל."

עדיף?

אגב, אני בת (:



נושא נכתב על ידי נשלח
  מיזוג אזמרגד 22:18 02/06/2001
  ביקורת אבישי 01:21 03/06/2001
  RE: ביקורת אזמרגד 12:03 03/06/2001
  RE: ביקורת אבישי 00:33 04/06/2001
  בוודאי שבטח (: אזמרגד 14:02 04/06/2001
  יפה היא 10:29 09/06/2001


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.