בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
וסיפור- ההמשך...
נכתב ע''י: אסטרו-נעמי (IP Logged)
תאריך: 09:02 01/06/2001

לו(+2) צי (-1) פר(H+) / וינסנט


"שנה!"
לעזאזל, חשב אלי, כמה פעמיים כבר אפשר להקיף את הבזנ"ט המסכן הזה. כבר אין כוח . אפילו הבנז"ט נראה כאילו הוא מתעייף.
הם הסתדרו חזרה בשלשות, נתקלים אחד בשני.
"אתם יודעים מה זה "שנה"?" שאל המ"כ. (בטח שהם יודעים, זאת הפקודה הכי מעצבנת בצה"ל). "שנה" אמר המ"כ - "זאת לא רק פקודה זה ראשי תיבות". (הבדיחה הזאת כבר יותר חלודה מהבזנ"ט ההוא. הומור של מפקדים.) "זה ראשי תיבות" - הוא הכריז בקריאת ניצחון - "של: שוב נעשה
התרגיל!".
(מצחיק מאד ממש מופע הסטנד-אפ של הבט"ר).
"עמדתם בזמנים?"
"לא המפקד!"
"שנה!" צעק המפקד, עם חיוך מאוזן לאוזן כמו בתולה שקיבלה. לפחות הוא מגיע מזה לסיפוק.
שנה, שנה, שנה, חשב אלי תוך כדי ריצה. כל החיים שלו נראו כמו שנה אחד גדול. קאדר מחורבן שלא נגמר, אם הוא רק יכל להתחיל שוב מההתחלה, לתקן את הטעויות, לעשות את זה הפעם כמו שצריך...

..."יש רק בעיה אחת", ציין פחז והצביע לכיוון ראשו.

"המוח?"
"הזיכרון. אתה למעשה תחווה חיים - מחדש. אתה תדע מראש כל מה שעומד לקרות לך, לחברייך, במשפחה, במדינה ובעולם. תהיה לך הרגשת דה-ז'ה-וו איומה כל הזמן, וגם מייאשת. אתה לא תוכל לעשות כלום כדי
למנוע את זה. ידיעת מאורעות העתיד היא הרגשה מאוד מתסכלת - תשאל את קסנדרה. גם אם תצליח לפתח אדישות כלפי האסונות למיניהם שאתה
יודע עליהם מראש - עדיין אתה עלול להתנהג בצורה לא טבעית וחשודה".

"יש משהו במה שאתה אומר, פחז, אבל בעצם כאן טמון כל היתרון שלי, שהפעם אני אדע מראש מה אני רוצה לעשות; אני מוכן לקחת את הסיכון בשביל זה. מצד שני, אני לא מסכים עם מה שאמרת בקשר לקסמי - אהבה. תן לי כמה רגעים למחשבה שניה בנושא". פחז נראה מבולבל, כמו שחקן ששינו לו את התסריט באמצע ההצגה.

"אני חושב שהבעיה שלך נובעת מזה שניסית יותר מדי להתעסק עם הנשמות של אנשים. אפשר לגרום לבן-אדם להתאהב גם בלי להיכנס לו לורידים. נגיד שתהיה לי תכונה כזאת - שאם אני מתרכז בבחורה אני אגרום לה הרגשה טובה, מחרמנת כזאת?"
פחז משך בכתפיו, "אני לא יודע מה להגיד לך. פעם ראשונה שמישהו ביקש ממני משהו כזה. זה נשמע לי כמו עוד גרסה לאותו דבר".

"אז זהו, שלא. פה אתה לא נכנס למוח של אנשים ותוקע להם צווים היפנוטיים.
אתה עושה את זה הכי טבעי שיכול להיות. אני אפילו לא צריך להיות מודע
לתהליך - מספיק שזה פשוט יקרה. אחרי הכל, מהי האהבה אם לא הרצון לגרום לאהובתך הרגשה טובה? ומהי התאהבות אם לא הרצון להרגיש את אותה הרגשה? זה יעבוד כמו ענק!". (דווקא בימי הביניים טענו פלגים מסוימים של הכנסייה הקאתולית שכל עניין ההתאהבות וידע - הבשרים הוא סוג מסוים של דיבוק שטני, אבל אלי לא דקדק בקטנות.)

"ג'יני, אני יודע מה אני הולך לבקש"
הפעם פחז לא חייך.

"פחז !!!"

קולו של דיס הדהד מקצה אחד של התופת ועל למשנהו.
"פחז!!! פחזתאב בן רבפתאי איש קיינת ! תגיע לכאן תיכף ומייד!"
הוא הופיע, משפיל את עיניו ומשתחווה לנוכח המורד - במקום.
"פחז! אתה יודע מה עשית? יש לך איזה שהוא מושג?"
"כן", הודה פחז, "אני יודע".
"אתה הענקת לבן-אדם שלוש משאלות כל כך מוצלחות שאפילו איגוד הפיות
הבינלאומי לא הצליח יותר טוב ממך! אם לא הייתי מכיר את אביך, הייתי בטוח שמכרת את נשמתך לאלוהים!"
פחז הרכין את ראשו בבושה. "אני נשבע לך שכל כוונותיי היו רעות", הוא מלמל.
קולו של השטן נרגע במקצת. "פחז, תרים את הראש ותסתכל עלי, אתה שד טוב ממשפחה מפוארת ואני לא מתכוון לפקפק בנאמנותך או להעניש אותך. עשית פאשלה. קורה לכל אחד, אבל מה שאתה הולך לעשות עכשיו זה לנקות אחריך. אתה תחזור לכדור הארץ בתור שד רגיל ותנסה לבטל את הטוב שעשית."
"כן, אדוני", אמר פחז ועמד לפנות מהמקום בנקישת עקבים קלה.
"פחז!"
"כן?", פחז הפנה את ראשו.
"אני לא מתכון שתגרום לאלי הזה להיות אומלל על ידי זה שתהרוג לו את כל המשפחה, או משהוא כזה. אתה לא פולטרגייסט ואל תתנהג כמו אחד. אני מתכוון לזה שתגרום לו להיות אומלל בגלל עצמו. תעשה משהו שיהיה לו ערך, אל תעשה הפעם חצי עבודה".

אלי התעורר לתוך בוקר שטוף שמש בגופו של ילד בן 12.
הוא התמתח, מנסה להרגיש כל שריר בגופו הצעיר והרענן. איזה כיף! אין צבא, אין לחץ... רק חיים נטולי דאגות של נער צעיר. איזו דרך מצוינת בשביל להתחיל מחדש!
אולם אלי לא התכוון לתת לחייו החדשים לחלוף כך סתם. הייתה לו תוכנית מפורטת, מבוססת על ניסיון - החיים האומלל שלו. השיטה: לחזור לגיל 12 ולהמשיך משם. המשימה: לתקן את הטעויות. המטרה: להפוך ללא פחות מהמאושר באדם.

ביצת קיינת שבתחתית הגהנום נראתה קודרת מתמיד.
הערפל שכיסה אותה קיבל גוון כהה ונעשה כל כך סמיך שהאוויר נדמה למרק. הילה של אופל עטפה את האזור. ההרפיות השובבות, שבימים
כתיקונם היו מעופפות מעץ
לעץ בחפשם שדונים יפי - תואר, ברחו כולן חזרה למקומן בחורשת
המתאבדים. אפילו צרחות החוטאים המעונים הפכו ליבבות מפוחדות. שקט
עוכר - שלווה השתרר. הסיבה יכלה להיות רק אחת.
בכירי השדים מתכנסים.

בגיל 13 כבר יכל לסקור אלי את התקדמות תכניתו.
קודם כל, הערתו של פחז בדבר "התנהגות חשודה" הייתה במקומה. הוא הקפיד לא להתנהג בצורה שתראה מוזרה לגילו. הייתה לו, למשל, איזו אהבת - ילדות, יפיפייה צעירה בשם סיוון. התכונה שקיבל מפחז עבדה מצוין -
הוא לא היה צריך לעשות יותר מאשר לחייך לעברה פעם או פעמיים, כדי שזאת תיפול לזרועותיו בחיוך. אולם הוא היה צריך להקפיד על הגבולות
המתאימים. בגיל כזה כל דבר שמעבר לריקוד סלואו היה עלול לשלוח אותו לבדיקה פסיכיאטרית. דבר נוסף היה סוגי הבידור - שהוגבלו כרגע לסרטים
של דיסני ותוכניות ערוץ - הילדים. מלבד זאת, התוכנית
התקדמה כשורה. אלי התכוון לנצל את ההזדמנות השניה שלו עד הסוף, גם אם המחיר יהיה לסבול שוב את כל פרקי "כוח המחץ".

במרכז קיינת שכן עכשיו גוש מרוכז של אופל, מעגל של עוצמה שחורה.
שדים בכירים נענו לקריאתו של פחז לבוא לעזור לו לטכס עצה.
"אני לא מבין מה נבהלת כל כך, פחז" שאל אחד מהשדים שפניו היו כפי שועל. "בני-אדם קיבלו מילוי למשאלותיהם במשך זמן רב".
"כן", הוסיף אחר, "אתה אפילו עסקת בזה במשך כמה מאות שנים, מה
השתבש?" פחז נאנח והשפיל את עיניו בבושה. "המשאלות שהוא ביקש... היו טובות, ממש טובות".
"ויש סכנה שהוא יהיה מאושר?" שאל בחשש אחד מותיקי השדים.
פחז הנהן בראשו ודומיה מעיקה השתררה.
"אני לא מבין מה הבעיה", התפרץ לפתע נציג הפולטרגייסטים. "פשוט עולים
למעלה ומתחילים להרוג את המשפחה שלו ואחר כך את החברים..."
"זה יהיה יעיל", ענה פחז, "אבל חסר - ערך. סתם התנפלות שטנית. זה לא מארר את הנשמה שלו".
הפולטרייסט השתתק. כל השדים האלה מהאסכולה הישנה לא יודעים להעריך ביצועיות לשמה.
"רק רגע, דבר אחד", התערב בשיחה שד מוסלמי שמן. "מה הוא בדיוק ביקש?"
"לחזור אחורה ולתקן את החיים שלו... ועוד איזו תכונה קטנה".
"בלי מחיקת זיכרונות?" שאל השד המוסלמי, "ואיזו תכונה בדיוק?"
"בלי מחיקת זיכרונות" ענה פחז, "והתכונה היא מה שמכנים טלאומרציה, היכולת להקרין הרגשה טובה לעבר בת-זוג פוטנציאלית. אם כי אצלו זה לא בצורה לגמרי מודעת".
"וזה מה יגרום לו להיות מאושר?" שאל השד השמן, כמעט בצווחה. "לגרום עונג לאחרים?"
שוב השתררה דממה, "יש לזה השלכות תיאולוגיות מרחיקות לכת" אמר בלחש אחד מהשדים היותר זקנים.
פחז היה הראשון שהתאושש. "רק רגע! הוא לא בדיוק משתמש בזה בצורה
אלטרואיסטית, הוא מנצל את התכונה הזאת לטובתו, זה כל העניין!"
"אם כך" אמרה שדה באסקית יפיפייה "זה קסם-אהבה, שום דבר חדש".
"בלתי-מודע" ענה פחז במלמול.
השד בעל פני השועל נעץ בפחז לפתע מבט נוקב, "זאת כל הבעיה שלך? מודעות?"
פחז חייך, כמי שזכה בהארה, תשובתו של השד השועלי הייתה כמו להב ההיגיון המפלח את דרכו דרך שכבות הדילמה וננעץ בלבה.

שלוש עשרה, ארבע עשרה, חמש עשרה... השנים עברו כמו חלום, אלי
ניצל כל רגע ונהנה מכל רגע. לא הייתה לו שום כוונה לחזור שוב לגיל 20 באותו מצב אומלל.
הוא הקפיד להתעמל, לתפוס כושר, ללמוד לנגן (מה שתמיד רצה), ללמוד...
הוא הפך להיות לילד המוצלח של הכיתה, של המחזור... מכיוון שתמיד ידע להקדים את האחרים בצעד אחד. אולם לאלי הייתה מטרה מעבר למה שהפגין כלפי חוץ, מטרה רק הוא יכל לדעת עליה.
שש עשרה.
היא הייתה יפה כמו שזכר אותה... הפעם הוא ייגש אליה ויעשה את זה נכון. אחרי הכל, היה לו קלף מנצח.
"היי", הוא אמר.
"היי", היא ענתה ועיניה נצצו.

הזמן עבר, כמו סיפור שתחילתו וסופו כתובים, אך עדיין יש בו ראשון ואחרון. כמו סרט, שסופו הטוב ידוע מראש אך עדיין אתה עוקב בפחד אחרי העלילה.
אלי צעד בדרכו, ללא חשש.
אחרי הכל,
היופי היה יופי - ואם בנס מקורו, הרי שהוא יפה כמלאך.
החכמה הייתה חכמה - ואם בניסיון מקורה, הרי שהיא חכמה עתיקה.
ובאהבה הייתה אהבה - ואם בעונג מקורה, הרי שהילה של אושר תעטוף
אותה תמיד.

עשרים.
אלי שכב ער במיטתו, מחבק ביד אחת את נועה, חברתו מגיל 16... ומאז ומעולם. הרי בשבילה הוא עשה את הכל. כדי שהפעם היא לא תזרוק אותו. מעבר ללימודים, לצבא, לחברים - זאת הייתה המטרה האמיתית שבעזרתה הוא קיווה להשיג את העושר האמיתי - אהבה.
עכשיו, כשהוא נמצא חזרה בנקודת הראשית. יכל אלי לסקור את חייו
השניים ולחייך. הוא השיג כל מה שרצה. רשיון מוקדם, גיטרה חשמלית,
חברים, כושר, יופי... הוא אפילו בדרך לקורס קצינים. והעיקר - היא לא זרקה
אותו. נועה שכבה עכשיו לצדו, מחייכת מתוך שינה. כשהוא הסתכל עליה, שקטה כל כך, תמימה כל כך - הוא היה המאושר באדם.

אולם רגע לפני שפנה לישון, שמע אלי מעין אוושה חרישית, כאילו קיטור עולה וראה את הדמות שאותה לא ציפה לראות יותר בימי חייו.

זה היה פחז.
שוב הוא הופיע מתוך ענן עשן סגול, הפעם במלוא גופו החסון.

"היי", אמר אלי.
"היי", ענה פחז.
"מה אתה עושה כאן? חשבתי שאני לא אראה אותך יותר."
"באתי להגיד תודה", אמר פחז. "שלא תחשוב שאני כפוי-טובה.
השתחררתי מהמנורה המחורבנת סוף - סוף".
פחז ניער זוג רגליים סגולות כדי להוכיח את דבריו.
"בזכותי?" שאל אלי.
"כן, בזכותך. הנה אתה, בחזרה באותו תאריך שנפגשנו - אבל הפעם בן - אדם מאושר לגמרי. והרי זה היה התנאי!" אלי יכל רק לחייך בתגובה.
"האמת שאני חייב להודות שאני ממש מעריץ אותך", אמר פחז. "המשאלות
שלך היו מעשה של גאונות. כל כך פשוט, כל כך מוצלח - ובכל זאת, כל כך טבעי!"
"טבעי?" תמה אלי. "הרי יש איזה מין קסם במה שאני עושה, לא?"
"לא" ענה פחז בגאווה "כמו שאתה אמרת, לא צריך להיכנס לאנשים לוורידים ולתקוע להם צווים היפנוטים. הכל טבעי לחלוטין - פשוט, שיפרנו קצת את המערכת ההורמונלים שלך. יחד עם הפראונים שלך אתה מציף עוד משהוא, חומר מעורר."
"מה? כאילו אני מסריח מהרואין כשאני מחורמן או משהו כזה?" שאל אלי, שכל הרעיון נשמע לו מוזר.
"אני לא יודע את ההרכב המדויק של זה, אם זה קוקאין, או הרואין, או השד יודע מה. בעקרון זה תרכובת פחמן-הלוגנית עם יונים לנטידיים. תקרא לזה "לוציפרין" אם אתה חייב שם. בעיקר שזה טבעי, טבעי לחלוטין, רעיון גאוני, אלי, פשוט גאוני".

פחז הסתובב, ואז, כשהוא ממלמל "תודה אלי", הוא השתחווה - ונעלם.
אלי נשאר מבולבל. הוא פנה והסתכל על נועה, על החיוך שלה. הוא היה רגיל לחשוב שיש באהבה שלהם איזה סוג של קסם, אבל לא משהו כל כך מוזר, שונה... מסומם...
בניעות קלות הוא ניסה להעיר אותה.
"נועה" הוא שאל, "את אוהבת אותי?"
"כן", היא ענתה, חצי מתוך שינה.
אבל למה, צעק משהוא בתוך ראשו של אלי, אבל למה?!?!

"בעולם יש רק שתי טרגדיות, האחת היא לא להשיג את שאתה חפץ בו, השניה היא להשיג אותו" - אוסקר ווילד.



נושא נכתב על ידי נשלח
  הג'יני - מאת אחשלי וינסנט אסטרו-נעמי 07:59 01/06/2001
  וסיפור- ההמשך... אסטרו-נעמי 09:02 01/06/2001
  גדול! 2 thumbs up![[ל''ת]] גל  09:48 01/06/2001
  אהבתי. זה פורסם גם ב''בימה חדשה'', נכון?[[ל''ת]] טריל 15:43 01/06/2001
  לא. זה היה בIOL ובORT, לא בבמה.[[ל''ת]] אסטרו-נעמי 08:37 02/06/2001
  ציון לשבח היא 01:52 02/06/2001
  מעולה. פורסם גם בקהילת יואל, אני חושב.[[ל''ת]] יונתן 04:48 02/06/2001
  פורסם גם פורסם... :)[[ל''ת]] אסטרו-נעמי 08:38 02/06/2001
  משעשע עד מאד..אבל אורי עייף 08:49 04/06/2001
  אח מוסר תודות על המחמאות. ביקורת, מישהו?[[ל''ת]] אסטרו-נעמי 08:51 02/06/2001


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.