במהלך השנה החולפת, ארגנתי שלוש פעילויות במידה משתנה של מעורבות האגודה. "ערב חולית", שבמהלכו גייסתי ותיאמתי את הפעילות עם המרצים, ויו"ר האגודה ליאת שחר טיפלה בכאב-הראש הלוגיסטי של ההתנהלות מול בית-אריאלה (לה כבוד ויקר), ערב "הנוסע השמיני" בסינמטק ירושלים, שרשמית היה פעילות של האגודה למרות שהאגודה לא ממש ניצלה את העובדה הזאת (על כך בהמשך), וערב מטריקס לפני יומיים, שבו מעורבות האגודה הצטמצמה לפרסום במייל ובאתר, כמו גם להודעה שהתפרסמה בפורום פה, והצליחה להביא לגיוסו של מרצה שלישי עבור הערב (וגם על כך בהמשך).
הרעיון שלי בארגון ערב "חולית" היה לתת לאנשים תמריץ להרים אירועים דומים - לא ברמת כנס של יום שלם כמו "מאורות", אלא ערב של שעתיים-שלוש, פעילות שנותנת איזשהו סימן חיים מהאגודה מלאורך השנה עבר להתכנסויות הרגילות בחגים. בפועל - שוב, אם מתעלמים מ-"מאורות", שהוא לא ממש אותו הדבר - זה לא קרה. זה לא קרה, כי האגודה עדיין לא משווקת את עצמה כגוף שנותן תשתית ליוזמות כאלה. תשתית כזו יכולה להתבטא, לדעתי, בשלושה מישורים:

1) תמיכה לוגיסטית: האגודה תעניק סיוע כספי ולוגיסטי למי שמעוניין להרים אירוע, וגובה הסיוע ישתנה בהתאם לגודל האירוע. הרצאה של מרצה בודד בתא מקומי, למשל, תקבל סיוע שיכסה את הוצאות הנסיעה של אותו מרצה, ערב עיון (מהסוג של ערב חולית), עשוי לקבל סיוע גדול יותר - ואולי גם יצירת קשר עם גורמים מארחים (כמו בית-אריאלה). צריך להיות מסמך שמפרט בדיוק מהם הקריטריונים לתמיגה באירועים של האגודה, ואיך בדיוק היא מוכנה לתמוך בהם - אני מתנדב לנסח מסמך כזה.

2) יחסי ציבור: מצד שני, האגודה חייבת ([b]חייבת[/b]) להתחיל לדחוף את עצמה קדימה באירועים מהסוג הזה. זה פשוט לא נעשה. לפני ערב "הנוסע השמיני" קיבלנו מהסינמטק אפשרות להציב שולחן רישום לאגודה בכניסה לאולם, ביקשתי מליאת לגייס מתנדבים וחומר לנושא וזה לא קרה. לא אשתמש פה במושג "בכיה לדורות", אבל זו בהחלט היתה החמצה - כמעט כל המשתתפים באירוע לא היו חברים באגודה ולא שמעו עליה. שלחתי אותם לאתר האגודה באינטרנט, אבל אני בספק אם רובם הגיעו לשם. כנ"ל בערב מטריקס לפני יומיים - שבמהלכו התגלה לי שהקשר בין הבאר לאגודה התפוגג לו מעצמו, ולאף-אחד לא דחוף לחדש אותו. אני מרצה בבאר כבר שמונה שנים, ואני זוכר שבשנים הראשונות חגית היתה מתחילה כל אירוע באזכור של האגודה ואיך נרשמים אליה, מביאה איתה גיליונות של המימד - וכל זה נפסק, בעקבות חוסר-אכפתיות של האגודה. זה צריך להדליק נורת-אזהרה אצל אנשים.

3) תוכן: מדהים כמה הייתי צריך להתרוצץ, לשאול ולהציק עד שמצאתי מרצה (ד"ר יהודה ישראלי, שפנה אלי ביוזמתו לאחר שהוא ראה הודעה שפרסמתי פה בפורום) שלישי לערב המטריקס. אבל מה שאני עברתי זה כלום לעומת תיאטרון-אבסורד אחר שהתחולל השנה, עם אירועי יום-המגבת: האגודה לא הצליחה להרים אירוע לזכרו של דאגלס אדאמס - אירוע שהיה הבייבי של יו"ר האגודה בכבודה ובעצמה - לא רק בגלל שאיזה גאון מוילנה איים להלשין לרשויות על פרק מד"ר הו שאנחנו אולי מקרינים שם, אלא בגלל שלא הצליחו למצוא מרצים לאירוע. בכל האגודה. לא הצליחו למצוא מרצים שידברו על דאגלס אדאמס.
כדי שביזיון כזה לא יחזור על עצמו, האגודה צריכה מאגר מרצים, והיא צריכה אותו לא מהיום, לא מאתמול, אלא מלפני [b]כמה שנים[/b] (זכורים לי דיבורים על הנושא מאז שנת 2002, בערך). ואם מישהו יקפוץ לי עכשיו ויזכיר את ויקי האגודה (הידוע גם בשמו "הסיפור שאינו נגמר"), אני מציע למנהלת הפורום להכין את המחק, כי אני חושש שהתגובה שלי לא תעמוד בסנטדרטים המקובלים לשיחה מנומסת. רבאק - אנחנו צריכים מאגר שמות של אנשים, ואיפה הם מוכנים להרצות. כל יום שבו אין לנו את זה הוא יום שפוגע ביכולת של האגודה לקיים פעילות.

אז כאמור, בכל הנוגע לסעיף 1, אין לי בעיה לנסח מסמך, ולהעביר אותו לועד. בנוגע לסעיפים 2 ו-3 - אין לי את הכישורים הלוגיסטיים, הטכניים או הידע הנדרשים. אבל כדאי מאוד שהאגודה תתחיל לפעול גם בנוגע אליהם.