בא לי לבכות מרוב תסכול. בחיי.
שנה שעברה הייתי חולה. שנה לפני כן לא הייתי מספיק בענינים.
טוב, מה אפשר לעשות? זה מה יש.
אבל גם בתור מתנדבת, ויש הרבה רצון ומוכנות, אם אני לא שלמה עם דרכה של האגודה, אז ההתנדבות הרבה פחות כייפית, אם בכלל.
אנסה להסתכל על זה כמכלול שיש בו גם דברים שעושים מרצון וכאלה שעושים כי אין ברירה. כמו בחיים עצמם. ומי יודע, אולי בשנה הבאה יהיה כוח לקול שלי גם.