הבעיה, כפי שאני מבינה אותה, היא כזו: לאגודה השנה לא היו די פעילים בולטים המעורבים באייקון ומסוגלים להשפיע עליו מבפנים. בחירה באחת מדרכי הפעולה המתוארות במסמך (על פי בקשת הועד, אני לא אכנס לזה בפורום ציבורי, אבל מדובר באפשרויות של מעורבות רבה יותר) דורשת התגייסות אמיתית - לא של כל חברי האגודה, אפילו לא של כל אלו שבאו לאסיפה, אבל של כל מי שיכול ומסיבות כאלו ואחרות נמנע מכך עד היום. אני לא חושבת שהועד יכול או רוצה להכריח את כולנו להקריב את חיינו לאייקון (או לפתרון אלטרנטיבי) בגלל שהרמנו יד. אבל כן נדרשת כאן אחריות קולקטיבית, ואני מבינה את הנקודה, בגלל שהשנה באייקון פשוט לא נמצאו מספיק חברי אגודה שהסכימו להיות מעורבים ברמה הניהולית (למעשה, היתה לנו אחת כזאת - ליאת). לאגודה אין מספיק... "אנשים שמרימים דברים", בהיעדר הגדרה אחרת. את ההחלטות האלו אי אפשר לצפות מהועד ליישם לבדו.