אבל התחרטתי מאז.
ההצעה שלי היתה שכל גוף, לא רק אספמיה, יעביר סינון ראשוני על הסיפורים וישלח רק אחוז מסוים מהם. הבעיות: חלק מהגופים, בתנאי זה, ישלחו רק סיפור אחד (וגם זאת בעיגול קיצוני כלפי מעלה); לא לכל הגופים יש עניין לשתף אתנו פעולה; חשוב מכל: הדבר יכול לגרום למראית עין של אינטריגות פנימיות.
נראה לי ששיתוף כל הסיפורים בהצבעה ציבורית כלשהי פשוט לא בא בחשבון. אפילו 30 סיפורים, כבשנה שעברה, הם הרבה יותר מדי.
לדעתי הרעיון הטוב ביותר הוא, אכן, ועדה שתשב ותסנן את הסיפורים. אני לא רואה שום סיבה למניעת חברותם של אנשי ועדת הפרס בועדה/תת-הועדה הנ"ל - למעשה הם מועמדים אידאליים, אלא אם הם נפסלים ע"י קריטריונים אחרים (היותם מחברי סיפורים, למשל). הועדה צריכה לבחור מספר סביר של סיפורים (עשרה, למשל), ומכאן והלאה פתוחה הדרך להצבעה הגיונית והוגנת של הציבור.