שלומית,

בלי ממש לדעת מי את, וכמה את מצויה בהסטוריה של הנפשות הפועלות...

לנהל את אייקון זו עבודה כמעט במשרה מלאה בפרק הזמן של לפחות שלושה חודשים לפני הכנס, וקצת פחות בשלושה חודשים שלפניהם. הזמן הזה בא על חשבון הזמן החופשי של הבן-אדם, שממשיך לעבוד, ולא מקבל תמורה כל שהיא תמורת עבודתו. להגדיר את זה כ"נושא משרה ציבורית" זה מגוכח. אין גזר שמתלווה למקל הזה, מעבר למשהו שאלמלא פחדתי שישמע ציני ו/או לעגני מידי הייתי קורא לו "תחושת שליחות". אז ביקורת זה בסדר, שהיא באה בצורה מסודרת, אבל שמגיע אדם, שלא בקיא בפרטים [בהמעטה] ומנדב עצות אחיטופל [שוב בהמעטה] תוך זריקת רפש על מי שנתן מעצמו -- יודעת מה --- שילך להתעטש..

הקריאה שלך להתפטרות דומה למשחק שח בו השחקן מסתכל רק על המהלך הבא שלו. ומה הלאה? את חושבת שיש עוד מישהו מהאגודה שיכול ומוכן לקחת על עצמו פרוייקט כזה? פחות מחודש לפני הכנס? את אייקון התחילו להרים בינואר השנה (!!!) את באמת חושבת שזה רעיון טוב לקרוא להדס להתפטר? רוב הביקורות הוטחו, בצורה מרושעת בלי מחשבה קדימה, בלי לחשוב שאת כל הוויכוחים האלה כבר עברו והגיעו לעמק השווה, בלי לתת את הקרדיט למארגנים שישבו וחשבו והגיעו למה שהגיעו מתוך הסכמה. התופעה הזאת פשוט מכוערת. אני לא רואה שום דרך להסתכל על זה אחרת.

יש דרך להעביר ביקורת, עם קצת צניעות והוקרת תודה. אף אחד לא ביקש זר פרחים או מכתבי ברכה כל בוקר, אבל ריח הפיגולים שעולה מהתחסדויות מגעילות כמו ההודעה של אלי לא ראויים. ואדם שבוחר בסגנון ובדרך האלו לא שווה את שלושת הקלוריות ששרפתי בזמן שהקלדתי את התשובה, ואולי זה עדיף על ה"שילך להתעטש" התמציתי מההודעה למעלה, אבל אפשר להסכים שהאפקט פחות.