בשנת 99 ארגנה האגודה כנס פורים, בנוסף לאייקון השגרתי. קבוצת מתנדבים חיפאיים (שעתידה מאוחר יותר להקרא "התא החיפאי") בראשותה של נעמי הבלתי נלאית היתה אחראית לארגון הכנס, וכששברו אותם אנשים את ראשם, איזה אירוע פורימי מיוחד לארגן לכבוד הכנס, אמר וינסנט את המילים שעתידות להביא לאבדן כולם:
"למה שלא נעשה מתיחה קטנה?"
בקיצור, הדברים התגלגלו, והוחלט להכין את "הפרק האבוד" של בבילון 5. אפילו שם נפלא נבחר לפרק - A World Forgotten - שם בבילונאי בעליל. כך אפשר היה לכתוב בתוכניית הכנס שבכנס יוקרן "פרק אבוד" של בבילון 5.
בתוך זמן קצר נכתב תסריט, ואפילו שוריין חדר עריכה, וכל שנותר הוא למצוא את הקטעים הדרושים מתוך פרקי בבילון 5 ולשלב אותם בקטעים אחרים ששובצו באותו תסריט. אך אויה! לא כל חברי הצוות הנמרצים הכינו את רשימת הקטעים שלהם בזמן (עבודה קשה שדרשה לעבור על הרבה מאד פרקים ולאתר בהם את הדרוש).
כך נדחתה ונדחתה הפקת הפרק, והפסדנו את האפשרות לשימוש בחדר העריכה, וגם לא כל הקטעים אותרו כיאות, מה שאילץ אותנו לשנות את התסריט המקורי ללא הכר, וגם לערוך את הפרק בשיטה המתוחכמת הידועה בשם "וידאו לוידאו עם האצבע על השלט". התוצאות היו בהתאם - סרט קופצני, לא ממש מוצלח, שקשה להבין בו מה העלילה (אם יש כזו) ומה בדיוק רוצים ממך.
לא נערך בנו לינץ', בעיקר כי הקפדנו להסתתר היטב מאחורי תחפושות. הפרק הוקרן פעמיים או שלוש במהלך אותו כנס, למשוש ליבם של כל חסרי הטעם, ופעמים רבות לאחר מכן, למשוש ליבה של נעמי ולמסוס ליבם של כל השאר. בכל פעם שמקרינים את הפרק, נעמי יושבת במקום כלשהו בקהל ומדקלמת בלחש (לא כל כך לחוש) את כל מילות הפרק.
מתהליך הכנת הפרק נשארו לנו כמה תובנות חשובות:
1. בלתי אפשרי לסלק קירחים מהפריים. ברגע שיש בפריים מישהו קירח שאתה רוצה לסלק, אתה יכול לדעת שלעולם לא תצליח לחתוך את הפריים הזה כמו שצריך.
2. עריכה מוידאו לוידאו היא דבר נורא מעצבן ומייגע אם אתה פרפקציוניסט כמוני, ודבר שמביא תוצאות לא ממש מוצלחות אם אתה לא פרפקציוניסט כמוני.
3. יש משפטים שפשוט אי אפשר לגרד אותם מהזכרון אחרי שראית אותם חמש מאות פעם, ויעיד על כך המשפט "rice, raisins, carrots, steamed, not boiled", שברגע שתאמר אותו ליד מישהו מאנשי צוות AWF, לא יהיה ולו גם אחד מהם שלא ישלים לך אותו בהעווייה כאובה ובכפייה שאין להתגבר עליה, "and green tea".