הנוזל ההוא הנו, מסתבר, ריר ברונטוזאורים אותנטי, תוצא של עוד אחת מהרפתקאות הועד ומכונת הזמן. בנסיון לחסוך אנרגיה, עלויות וזמן, הוחלט לרתום את הבהמות הנ"ל למכונת הדפוס של המימד. היות וקשה לאפסן ברונטוזאורים בבניין הלא גדול העומד לרשות ההוצאה לאור, הועברה מכונת הדפוס על עובדיה לתקופת הדינוזאורים לפרק זמן בלתי מוגבל. כך הושגו גם כמה מטרות צדדיות:
א. היו"ר הצליח, סוף סוף, לעסוק בספורט עליו הוא חולם כבר שנים: סקי-טי-רקס
ב. חברי ועד עודפים "הוצאו לגמלאות" (בועד המקורי היו עשרים וחמישה חברים, ביניהם שופט בבג"צ, אורי גלר וח. נ. ביאליק)
ג. המימד הגיע לידי החברים בזמן

למרות אמצעי השמירה הקפדניים - קולר וזמם לכל ברונטוזאורוס - הצליחה אחת הבהמות להגשים חלום ישן וללעוס כמה מגליונות המימד בעודם רכים וטריים מן הדפוס. גליונות אלה הנם, כמובן, בעלי ערך רב לאספנים, אם כי ערכו של הברונטוזאורוס עצמו גדול עוד יותר. זה האחרון שמור לבטח, מפוחלץ, בסלון ביתו של היו"ר, ועל פניו חרוט הרגש האחרון שעבר בו, בעודו מקנח את ארוחתו בפועל דפוס, כאשר החל תוכן המימד לחלחל בדמו:
"האימה! האימה!"