א. ארז כבר התנהג בצורה דומה בעבר. הוא כבר הפגין את גסות הרוח הטיפוסית הזו בעבר, ובאותו נושא.
ב. לא רציתי להזכיר את שמו, ומי שלא היה עד לצורה שהוא ענה לי בפורום אורט (שגם היא לא היתה עניינית כלל, והתחמקה בעקביות מלהתייחס לנקודות שהעליתי) לא היה יודע במי מדובר. הקפדתי על זה מאד.
ג. לא מעניין אותי כמה דברים טובים ארז עשה בעבר, כי הם לא רלוונטיים בכלל. יכול להיות שארז יו"ר נפלא לאגודה (דבר שאני די מסכימה איתו), יכול להיות שהוא מלאך, יכול להיות שהוא גאולת האנושות - אני עדיין לא אעבור על גסות רוח כזו מצדו בשקט.
ד. ארז עשה מאמצים בכל תגובותיו לנושא הזה להציג אותו כ: נושא שמעניין רק אותי (ולכן התעלם מכל האנשים האחרים שהעלו שאלות באותו נושא ולא הגיב לאיש מהם); נושא שהוא בגדר גחמה פרטית שלי; נושא שהועלה על ידי אדם שאין טעם להתייחס לדבריו (ולכן הקפיד ככל יכולתו לעשות ממני צחוק ולהציג את עמדתי כנובעת מפינוק גרידא). הוא לא הגיב עניינית לטענות שהעליתי ושהעלו אחרים אף לא פעם אחת בפתיל הנוכחי, וזאת למרות שלא היה דבר שימנע ממנו לעשות כן (האם יש צורך בהחלטת אסיפה שתקבע כי מועד האסיפה השנתית הוא אייקון? האם יש צורך, באופן כללי, בכך שהאסיפה השנתית תהיה באייקון, או שיש נימוקים לכך שאפשר לקיים אותה במועד אחר? יש לך מושג כלשהו, מהתגובות של ארז בפתיל הזה, מה העמדה שלו בנושא, ולמה? *איזשהו* מושג?). בקיצור, ארז ניסה להתחמק מדיון לגיטימי ורלוונטי, על ידי דה-לגיטימציה של מי שהעלה אותו, באמצעות הצגתו כמגוחך. כפי שציינתי כבר, נסיון להשתמש בטיעון אד-הומינם כדי להתחמק מהתמודדות של ממש עם הטענות שהועלו. אף אחד לא אמר על זה מילה. גם לא את, שכל כך רגישה לכבודו של אדם, מסתבר, כל עוד אותו אדם הוא ארז.
ה. הדבר האחד, היחיד והבלעדי שעליו הגבתי בצורה לא מנומסת, היה העובדה שארז, באופן חוזר ונשנה, עושה צחוק מהמצב הבריאותי שלי כדי להמעיט בערכי, ובכך להמעיט בערכו של נושא הדיון ולהתחמק ממנו. העובדה שהייתי לא מנומסת מתחילת הפתיל היתה שהוא כבר עשה כך צחוק ממני בעבר, בדיון קודם בנושא. גם אז הוא התחמק מתגובות ענייניות, ולעומת זאת הקפיד מאד לעשות ממני צחוק. כשמתווכחים איתי, בטיעונים ולא בנסיונות השפלה, אני מתווכחת. בלהט, כן, אבל מתווכחת, בצורה שבהחלט אפשר לחיות איתה. כשמנסים להשפיל אותי, אני לא מרגישה דחף מיוחד להישאר חביבה ומנומסת. ולמקרה שלא שמת לב עד היום, כל עוד מתווכחים אתי בצורה תקינה, יכול להיות שקשה להתווכח אתי, אבל אני לא מתנהגת בגסות. ברגע שמתחילים להעלות טיעונים אישיים ולנסות לרדת עלי, אני לא מרגישה מחוייבת יותר לנימוס. מצטערת.
ו. יש הרבה אנשים שחושבים שאני לא מנומסת? נו, עצוב מאד. אם אותם אנשים לא חושבים שעשיית צחוק פומבית ומכוונת ממצבו הבריאותי של אדם על מנת להמעיט בערכו היא התנהגות מטונפת, הרי שנובע מזה שיש הרבה אנשים שיש להם סדרי עדיפויות בעייתיים משהו. ולאנשים שחושבים שאני מרושעת, תוקפנית, לא מנומסת או מפחידה: *כל* אדם שינסה ללעוג באופן פומבי למגבלות הבריאותיות שלי (או של אחרים), ולא אכפת לי מאיזו סיבה, יזכה לתגובה לא מנומסת, אם לא גרוע מכך. *כל* אחד. תרשמי לך את הכלל הבא: "לא צוחקים על מגבלות של אנשים". זה אחד מכללי היסוד שלי, ואין לי כוונות לזוז ממנו, אפילו אם זה מפריע לך, או לעשרת אלפים אנשים אחרים שפוחדים להתבטא בקול רם. לא מוצא חן בעינייך? זבש"ך.